אחרון
חיים נגיד

לִרְאוֹת כֹּל יום אֶת הַיּוֹם
כְּאִלּוּ הוּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן.
אֶת הָאוֹר הַצְהַבְהַב הַמְמַלַּא
אֶת לַהֲטֵנוּ הָרִגְעִי,
אֶת  רִוְיוֹן הָרְגָעִים הַיָּפִים,
הֲכִי יָפִים,
בְּלִי פַּחַד וּבְלִי חֲרָטָה.
הַכֹּל אֲמִתִּי.

כִּכְלוֹת הַכֹּל, הַפְּרָטִים
קוֹרְנִים שְׁלַמוּת וְלֹא נִכְפָּלִים.
וּסְאַת הַיֹּפִי מְלַאָה וְלֹא נִפְרֶדֶת מֵהֶם
גַּם אִם הֵם מְעֻוָּתִים.
כְּאַב חוֹתֵךְ,
אֲבָל הֵם נִצּוֹלִים בְּאַהֲבָה