אם לא תשכיל ישראל לחיות בשלום ובשוויון-זכויות עם תושביה ועם שכניה הפלסטינים, כתבה חנה ארנדט ב-1948, "היהודים ה'מנצחים' יהיו מסוגרים בתוככי גבולות מאוימים-תמיד; שקועים בהגנה עצמית פיסית שתאפיל על כל הפעילויות והאינטרסים האחרים; צמיחתה של תרבות יהודית תחדל להיות עניינו של העם כולו; ניסויים חברתיים יינטשו בשל היותם מותרות; המחשבה הפוליטית תצטמצם לכדי אסטרטגיה צבאית; וכל זה יהיה גורלה של אומה אשר ככל שרב יהיה מספר המהגרים שתוכל לקלוט, וככל שתרחיק ותרחיב את גבולותיה, תמיד תישאר אומה קטנה מוקפת מספר רב לאין שיעור של שכנים עוינים". דברים אלה, שנכתבו תוך כדי סערת המלחמה על המקום הזה ובלהט הקמתה של המדינה, יכולים היו להיאמר גם בימים האלה.
כמו בכתבים שבהם ניסחה את התיאוריה הפוליטית שלה, כך גם בחיבורים המבטאים את השקפתה על המצב היהודי בעולם המודרני, לא ביקשה ארנדט לרכוש פופולריות, אלא הקימה עליה ביודעין מתנגדים רבים. בניסיונה לנתח את נושאי דיוניה לעומקם מבעד למעטפת המיתוסים, הקלישאות והסנטימנטליות הקלה-מדי ולומר את האמת שלה, היא לא רק הציבה אלטרנטיבה מחשבתית ופוליטית נועזת ומסעירה, אלא גם סיפחה עצמה לחברה המפוארת של ה"מנודים מבחירה", שידעו להתעלות מעל לגבולות אומתם ולפרש את האמנציפציה של היהודים כמפעל של התערות בשורות האנושות בתור יהודים, שונים ושווים.
בין שהם דנים באנטישמיות, בפליט היהודי (ובמצב הפליטוּת בכלל), בהיינריך היינה או בקפקא, בציונות, בסכסוך היהודי-ערבי, בפולמוס סביב הספר אייכמן בירושלים או במדינת ישראל, המאמרים, המסות והשיחות המובאים בספר, שנכתבו בין שנות השלושים לשנות השישים של המאה הקודמת, לא איבדו מחריפותם ומחשיבותם.
חנה ארנדט (1975-1906) נולדה בהנובר, גרמניה, קיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928, נמלטה ב-1933 לפריז וב-1941 הגיעה לניו יורק. 18 שנים הייתה פליטה, נטולת זכויות אזרח. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול בניו יורק. בין ספריה הנודעים: On Revolution , The Human Condition , וכן יסודות הטוטליטריות ואייכמן בירושלים. דין וחשבון על הבנאליות של הרוע, שראו אור בעברית.
תמונת העטיפה: פרט מתוך משה גרשוני, "לילות ירושלים", 1986, אוסף פרטי, תל אביב.
ספריה באתר:
יסודות הטוטליטריות, כתבים יהודיים, המצב האנושי