ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

מעולם לא הייתי מוגנת
מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
 
 
 
 
 
בדידותה של הגיבורה סינגולרית לחלוטין
בספרה השני מתארת אורית וולפיילר בחוכמה ובאומץ את התמודדותה של בת יחידה באמצע החיים, ששבה לגור עם הוריה המזדקנים. שפתה של הסופרת יוצרת עולם הרמטי המאפשר להרגיש את המחנק שבשהות המשותפת.
נטע הלפרין על את המוות אני רוצה לראות בעיניים | אורית וולפיילר
 
 נובלה רגישה ומדוייקת שמצטיינת בשפה ובגיבורים ייחודיים
חבצלת פרבר, ב"מקור ראשון" , על חלק כמו מים | טלי שמיר ורצברגר
 

זרם חילופין של חום-קור
"קראתי את ספרו החדש של דויד גרוסמן בקדחתנות, בדריכות, גם בוויכוח. אש בוערת בספר הזה... ...הספר מרתק ומפעים". נסים קלדרון ממליץ על אִתי החיים משחֵק הרבה

 
מלהטטת במילים
 
   ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה."
על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


Share

צילום: מוטי קיקיון נגה אלבלך

נולדה בשנת 1971 בפתח תקוה. סיימה תואר שני בכלכלה ועסקה במחקר כלכלי במוסדות בנקאיים שונים. בשנת 2005, לאחר עשר שנים בתחום הכלכלי, עזבה את משרתה כאנליסטית בשוק ההון ופנתה ללימודי ספרות. 

אל הוצאת הקיבוץ המאוחד הגיעה בשנת 2007, מאז ערכה ספרים רבים, מקור ותרגום. בשנת 2010 הקימה עם הסופר והעורך אברם קנטור את סדרת פועלים – סיפורת, סדרה לספרות איכותית. בשנת 2018 ראה אור הספר בעריכתה תרצה אתר – כל השירים, פרי מחקר של כמה שנים.

בשנת 2019 מונתה אלבלך למנכ"ל ההוצאה. 

נגה אלבלך היא כלת פרס ברנר לספרות 2018 על ספרה האיש הזקן | פרידה. היא כלת פרס ראש הממשלה ליוצרים וסופרים תשע"ו וכלת פרס שרת החינוך לספרי ביכורים תשע"א על ספרה הדחיפה


ספריה:
נירה, נובלה באנתולוגיה מאחורי הכסף יש סיפור, אחוזת בית, 2010
הדחיפה, הקיבוץ המאוחד 2013
ספונג'ה וסיפורים קצרים, אינדיבוק, 2013
סילנד, עם עובד, 2015
האיש הזקן | פרידה, הקיבוץ המאוחד 2018 
אסתר ועדינה, אחוזת בית, 2019
ספרי ילדים:
אלי פורש כנפיים, הקיבוץ המאוחד 2010
העוגה של סבא אליהו, מטר, 2013


מדברי הביקורת


על הנובלה נירה
אלבלך מתגלה כאן, לפחות לטעם קורא זה, כטובה שבכותבות מאז אורלי קסטל-בלום – לא פחות. 
החדשה המרעישה בעבורי בכתיבה של אלבלך היא רכותה ומלאותה. היא אישה שכותבת כמו אישה. היא אינה צריכה להיות יונה וולכית, שתמיד פרועה יותר מהפרועים שבמשוררים הגברים, ואינה צריכה להיות קסטל-בלומית, שחדה יותר מן החדים שבגברים. עבורי זוהי בשורה גדולה לכתיבה הנשית במקומותינו. אישה שכותבת כאישה ואינה נופלת או מתבטלת בפני אף אחד.
אורין אריה מוריס,  מקור ראשון. דצמבר 2010


 על סיפוריה הקצרים שהתפרסמו בספר מי מפחד מוירג'יניות 
"יש משהו עוצר נשימה בסיפורים של נגה אלבלך שיגרמו לאוהבי הספרות לתלות בה תקווה ולעקוב אחריה."
נסים קלדרון דצמבר 2009,ynet 


על סילנד
אלבלך מציגה גרסה רכה אך לא רכיכה של קנז. ודווקא החמימות המפתיעה והלא־מניפולטיבית שהיא מזריקה למורשת הזו, מחזקת את רושמהּ
אריק גלסנר, ידיעות אחרונות, נובמבר 2015

לציון מיוחד ראוי הרומן סילנד (2015): נבנה בו עולם המתנודד בין משטור חברתי ונפשי לבין תוהו אנרכי לסוגיו. הרומן מלא התבוננויות דקות ומדויקות, ספוגות הומור מאופק, ומתארגן היטב בשלל וריאציות סביב הנושא המרכזי: הניסיון הנואש לפרוץ את קליפת הקיום הקהה ולגעת בקיצוני, בייחודי, במסתורי ובאנרכי, ובסופו של דבר באנושי.
חבר השופטים בפרס ראש הממשלה תשע"ו

על האיש הזקן
יצירת מופת, בית ספר אנושי וספרותי להתבוננות, לחמלה, לחסכנות בכתיבה. 
דרור בורשטיין, בבלוג מתחת לשולחן

לו "פרס ישראל לספרות" בידי, הייתי מעניק אותו היום לנגה אלבלך על האיש הזקן. פרידה שיצא עכשיו. פנינה ספרותית נדירה. הוא דק וצנוע ומלא הקשבה ונקי מסלסולים ומלא תובנות נפלאות וחמלה והוא מבטה של בת אוהבת המלווה את דעיכת אביה. זה האב שבתוך הדימנציה מתעקש להירדם בסלון כי אינו מכיר יותר את זו במיטה לידו. "כל הלילה ישן על הכורסא בסלון", כותבת בתו, "שומר אמונים לאשתו הישנה בחדר הסמוך". ... זה אחד הספרים הכי יפים וצלולים שקראתי פה בכלל.
יגאל סרנה

על אלי פורש כנפיים
"מהתיאורים של גוילי, כמו של אלבלך, נעדרת המתקתקות המאולצת המקושרת לעתים לספרי ילדים. השתיים מצליחות לשרטט, כל אחת בשפתה, את יחסו האמביוולנטי של נדב למסגרת שעליו להסתגל אליה.
דוד רפ, הארץ










בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור