ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש
    עמרי הרצוג ברשימה יפה על ממלכת האי-רצון >
     

    ממשיכה למגנט עד הסוף


    עין אוהבת על חיי הקיבוץ 


     כמו כובע בתחת
     "יצירת מופת, בית-ספר אנושי וספרותי להתבוננות, לחמלה, לחסכנות בכתיבה." - דרור בורשטיין על האיש הזקן | נגה אלבלך  
    >
     
    "אני ידועה בתור המשוררת הנורמלית"
    איה אליה מראיינת את  אגי משעול 
    >
     
    על "הרואין, הישארות הנפש". רות אלמוג מנסה להסביר מדוע תמיר גרינברג  משורר גדול >
     
                   

     המלצות קודמות >>>
     
     
    עשרת הספרים הישראלים שאתם אמורים להכיר
     
    הארץ ב"קריאת חובה" עם קלאסיקות ישראליות שאמורים להכיר.. .

    המשך >>> 

    להמלצות נוספות >>


    קטלוג>כתבי עת>הו!>
    הו! 12
    הו! 12  / ע': דורי מנור
    גיליון 12 של הו! מוקדש כולו לשירה. החל בשירים מהעיזבון של דליה רביקוביץ, עבור במשוררות ומשוררים ותיקים ומוכרים, וכלה ביוצרים צעירים ומוכשרים שעשו את הו! לביתם הקבוע.
    עוד כלולים בגיליון שני מדורים מיוחדים: ״פנים חדשות בהו! ו״תרגומי שירה״.

    כתב העת הו!, שבימים אלה רואה אור גיליונו ה-12, מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור, נוסד ב-2005 על ידי דורי מנור ומאז הוא רואה אור בקביעות בתדירות של גיליון או שניים בשנה. המוטיבציה להקמת כתב העת היתה הרצון להעמיד דור חדש של משוררים ושל סופרים ולהציע להם בית קבוע, בלי להתחשב בגחמותיו של שוק הספרים ובמרדף אחרי הרייטינג. מטרותיו של “הו!” הן להשיב לשירה את מקומה המרכזי בתרבות העברית, לשלב את הכתיבה העכשווית בפרוזה ובשירה בתוך מסורת ארוכת שנים של יצירה עברית ומתורגמת, להשיב את מעמדה של האוּמנות כבסיס איתן לַיצירה ולשים דגש על שליטתם של הכותבים בכֵליה הטכניים של אמנותם. 


    בגב הגיליון:
    רק הזכרתי את הזמן, וכבר יבואו ויגידו: “זמנכם עבר!״. הזמן של מי עבר? יגידו: של האליטות. של הממסד. של האשכנזים. של המשתכנזים.
    הזמן “שלהם״ עבר. בתוך כל המלל הזה משורבבים מושגים כמו מרכז ופריפריה, מזרח ומערב, דתיים וחילונים. אלא שהדיון הזה, מה לעשות, הוא בדיוק ההפך ממהפכני וההפך ממתקדם. הוא חוזר לאחור, והוא בעצם רֵאקציונרי במובהק. התרבות שלנו כיום, ממש כמו הפוליטיקה שלנו, חוזרת לאחור בצעדי ענק, והיא עושה את זה מתוך חדווה מזוכיסטית גדולה.
       המשורר, כל משורר, זקוק למסורת. אבל זאת לא המסורת של הלאום או הדת, וגם לא של המגזר שאליו הוא משתייך כמעט תמיד שלא מתוך בחירה. המסורת של המשורר היא אחרת )כך, למשל, המשפחה – במובן המיידי שלה – היא האנטי-מסורת של המשורר. ערכי המשפחה השמרניים הם האויבים הגדולים שלו(. השירים ה״מחאתיים״ שמתפרסמים היום בישראל, הם לעתים קרובות החלום הרטוב של השלטון הנוכחי, והוא עושה בהם שימוש ציני מרהיב. לא רק ש״שירת המחאה״ לא מערערת על יסודותיו של השלטון הזה, אלא היא אף היא מסייעת לו. ובכלל, טקסט שירי שרבים מבני זמנו “מסכימים״ אתו, אינו שיר מחאה אמיתי.
    טקסט שירי שלא נכתבת בו מלה אחת שמנוגדת לרוח התקופה, אינו יכול לערער יסודות. טקסט שירי שאינו קורא תיגר – באופן עמוק – על המוסכמות של זמנו ועל הקונוונציות הפואטיות, אלא משכפל את הדיבורהיומיומי, טקסט שירי שרבים מבני תקופתו “מתחברים״ אליו, אינו יכול להיות שירה חתרנית של ממש.

     
    שם ספר:  הו! 12
    כותרת משנה:  כתב עת לספרות
    שם הספר בלועזית:  Ho!12
    כותרת משנה בלועזית:  Literary Magazine
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    בשיתוף הוצאת:  מיסודם של אחוזת בית ספרים ודורי מנור
    עורך/ת:  דורי מנור
    עיצוב עטיפה:  דור כהן
    ציור/צילום העטיפה:  יעל רוזן
    מספר עמודים:  185
    דאנאקוד:  31-9012
    מועד הוצאה לאור:  דצמבר 2015
    מלאי מוגבל - לא למכירה
    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור