ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 דברים נתונים ואין פתחי יציאה
נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
איה אליה על נבדה של מיטל זהר
 
ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
 
 

מתאים לך ככה שאת צוחקת
יונה ט
פר
שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

להמשך>

 
לשמוע את השומעות
חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
לילך לחמן על
 עד שוב אשמע אותך
 
 
 
מעולם לא הייתי מוגנת
מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
שירים מתורגמים | דליה רביקוביץ
Share

 

במלאת חמש שנים למותה של דליה רביקוביץ רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד הספר דליה רביקוביץ: כל השירים  בעריכת גדעון טיקוצקי ופרופ' עוזי שביט. זוהי המהדורה המוסמכת ביותר לשירת רביקוביץ ויש בה חידושים רבים.

בשנת 1995 קיבצה רביקוביץ לראשונה את ספרי שירתה לאסופה ששמה מעיד על זמניותה, 'כל השירים עד כה'. מאז ראו אור שני ספרי שירה פרי-עטה, 'חצי שעה לפני המונסון'
(1998) ו'מים רבים' (2006). כעת נאספו כל שיריה בכרך אחד מקיף.
זאת ועוד: במהדורה זו כונסו לראשונה לא רק כל השירים שהופיעו בספרי שירתה של רביקוביץ אלא גם כעשרים שירים שפרסמה בעיתונות ולא נכללו בספריה, והם בבחינת חידוש גמור לרוב קוראיה ואף לחוקרי שירתה. לצד זה קובצו כאן כשלושים שירים בתרגומה. מחיצתם נכללה בספרה 'תהום קורא' (ובהמשך ב'כל השירים עד כה') והשאר נדפס בעיתונות או נמצא בעזבונה הספרותי, וזו לוֹ פעם ראשונה שהוא רואה אור בְּספר.

 

מתוך התרגומים של דליה רביקוביץ שרואים אור לראשונה בספר

 

 

אָנַבֶּל-לִי |  אדגר אלן פּוֹ 

זֶה הָיָה לִפְנֵי רַבּוֹת בַּשָּׁנִים,
  

בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּחוֹף יַמִּים.

שָׁם הָיְתָה נַעֲרָה לָהּ הָיוּ מְכַנִּים

בַּשֵּׁם אָנַבֶּל-לִי.

וְהַנַּעֲרָה לֹא אִוְּתָה אֶלָּא זֹאת

אָהוֹב וֶהֱיוֹת אֲהוּבָה לִי.

 

יֶלֶד הָיִיתִי וְהִיא יַלְדָּה

בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּחוֹף יַמִּים,

אַךְ אַהֲבָתֵנוּ בְּעֹצֶם כָּלִיל אַהֲבָה

אֲנִי וְאָנַבֶּל-לִי.

וְעַל זֹאת הַשְּׂרָפִים בַּעֲלֵי הָאֶבְרָה

חָמְדוּ הֱיוֹתָהּ עִמָּדִי.

 

וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁהָיָה מַעֲשֶׂה

בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּחוֹף יַמִּים,

שֶׁרוּחַ יָצָא מֵעָנָן וְצִנֵּן

הַנָּאוָה שֶׁלִּי, אָנַבֶּל-לִי.

וַיֵּלֶךְ אָחִיהָ בֶּן אֲצִילִים

וּנְשָׂאָהּ מֵעִמִּי.

וְהוּא הִצְפִּינָהּ בִּקְבָרִים לְסִתְרָהּ

בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּחוֹף יַמִּים.

 

מַלְאָכִים לֹא אֻשְּׁרוּ כְּמוֹתִי בַּמְּרוֹמִים

וַיְקַנְּאוּ אוֹתָהּ וְאוֹתִי.

כֵּן! זוֹ הַסִּבָּה (כָּל אִישׁ יֵדַע)

בַּמַּלְכוּת שֶׁלְּחוֹף יַמִּים,

שֶׁרוּחַ יָצָא מֵעֲנַן בְּלֵילוֹ

לְהָמִית אֶת אָנַבֶּל-לִי.

 

אַךְ חָזְקָה אַוָּתֵנוּ מִכָּל אֲהָבוֹת

שֶׁל אֲשֶׁר הִכְבִּירוּ יַמִּים,

שֶׁל רַבִּים אֲשֶׁר חֲכָמִים.

וְאַף לֹא מַלְאָךְ שֶׁבָּרוֹם נְתִיבוֹ –

וְאַף לֹא שָׂטָן בְּעֻמְקֵי הַיַּמִּים –

יַפְרִיד נִשְׁמָתִי לְעוֹלָם מִנִּשְׁמַת

הַתִּפְאֶרֶת אָנַבֶּל-לִי.

 

הַלְּבָנָה לֹא תֵּרוֹם בְּלִי הָבֵא לִי חֲלוֹם

עַל יָפָה מִכֹּל – אָנַבֶּל-לִי.

לֹא כּוֹכָב יַזְהִיר רָם – זוֹ עֵין הַבָּרָה

הַיָּפָה מִכֹּל – אָנַבֶּל-לִי.

עֵת אַדְוַת-יָם עוֹלָה – אֶשְׁכְּבָה בְּצִלָּהּ

שֶׁל זוֹ הַיְקָרָה לִי, אָחוֹת וְכַלָּה.

בְּקִבְרָהּ שֶׁלְּחוֹף יַמִּים

שָׁם מָקוֹם יִגְעֲשׁוּ הַיַּמִּים.

 

(מן העיזבון)

 

  

גורף הארובות הקטן  | ויליאם בלייק  

                        מתוך "שירי תום"

 

הָיִיתִי פָּעוֹט כְּשֶׁמֵּתָה אִמִּי

וְאָבִי מְכָרַנִי בְּעוֹד לְשׁוֹנִי

לֹא הֵיטִיבָה לִצְעֹק "גָּרֹף וְגָרֵף!"

לָכֵן פִּיחַ אֶגְרֹף וּבַפִּיחַ אֵשֵׁב.

 

תוֹם דֵיקֶר הַקְּטִינָא בָּכָה בֶּכִי מַר

כְּשֶׁגִּלְּחוּ אֶת רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל; וָאֹמַר

"הֵרָגַע, תוֹם! טוֹבָה לְרֹאשְׁךָ הַקָּרְחָה

בַּל יַשְׁחִית עוֹד הַפִּיחַ אֶת צְחוֹר שְׂעָרְךָ."

 

וְאָז הוּא נִרְגַּע וּבַלַּיְלָה הַזֶּה

בְּעוֹד תוֹם יָשֵׁן, נִגְלָה לוֹ מַרְאֶה:

גּוֹרְפֵי אֲרֻבּוֹת אֲלָפִים, דִיק, נֶד, טִים

נִכְלְאוּ בְּתוֹךְ אֲרוֹנוֹת שֶׁל מֵתִים.

 

וַיָּבוֹא אָז מַלְאָךְ עִם מַפְתֵּחַ שֶׁל אוֹר

וַיִּפְתַּח אֶת כִּלְאָם וַיִּקְרָא לָהֶם דְּרוֹר.

עַלִּיזִים הֵם רָצִים עַל מִישׁוֹר אֲדָמָה

וְשׂוֹחִים בַּנָּהָר וְזוֹרְחִים בַּחַמָּה.

 

עֵירֻמִּים וּצְחוֹרִים, בְּלִי תַּרְמִיל מְפֻיָּח,

הֵם דּוֹאִים עַל עָנָן. וְאוֹמֵר הַמַּלְאָךְ

שֶׁאִם תוֹם יִהְיֶה יֶלֶד טוֹב וְעָנָו

אֱלֹהִים בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה לוֹ לְאָב.

 

וְאָז תוֹם הֵקִיץ וּבַחֹשֶךְ הוּא קָם

וַיֵּצֵא לַעֲבֹד עִם תַּרְמִיל וְסֻלָּם.

קַר הָיָה, אוּלָם תוֹם חָשׁ אָז אֹשֶר וָחֹם.

כֵּן יִיטַב לָעוֹשִׂים חוֹבָתָם גַּם כַּיּוֹם.

 

('למרחב', 12.10.1956)

 



שירים נוספים >>>

בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור