קרוב ללב הפראי, רומן מרעיש ופורע סדר, היה ספר הבכורה של קלאריס ליספקטור, הסופרת הברזילאית-יהודייה. לאחר שהבאנו לקוראים בארץ את אושר סמוי, קשרי משפחה / שעת כוכב, ו'דרך הייסורים של הגוף שלה, אנו חוזרים אל הכניסה הדרמתית של ליספקטור לספרות הברזילאית (ומכאן נמשיך בתרגומים נוספים של ספריה, לפי הסדר).
"קוסמת שמהפנטת את הקוראים", כתבו עליה בישראל כשיצאו התרגומים הקודמים, "מצטרפת לרשימה של גדולי המספרים בכל הזמנים"... "פנינה נדירה שממשיכה לקדוח בזיכרון שנים אחרי הקריאה".
כשקרוב ללב הפראי ראה אור בברזיל ב-1943 היתה ליספקטור בת ה-23 שם לא-מוּכּר, אך מיד פרץ בעיתונות ובכתבי העת מה שכונה "הוריקן קלאריס", והרומן תואר כ"נס ספרותי", "אירוע מכונן בספרות הברזילאית", "הרומן הגדול ביותר שכתבה אי-פעם אשה בלשון הפורטוגזית". עד היום היא גיבורת תרבות בברזיל.
העובדות החיצוניות של חיי ז'וּאָנָה, גיבורת הרומן, מבטיחות דרמה הולכת וגוברת: ילדוּת של ילדה-משוררת בלי אִמהּ ועד מהרה גם בלי אביה, הדודה שהילדה "הנחש" לא מסתדרת איתה, התאהבותה במורה "שמלמד אותה לחיות", "ההתבגרות המינית הצומחת מסתורית", הפנימייה, החתונה, הגילוי שבעלה לא באמת עזב את ארוסתו שקדמה לה, המאהב המוזר שחשוב לה לא לדעת את שמו, נטישת הבעל, היעלמותו של המאהב.
הרשימה הזאת, שחלקה נמסר מוקדם בספר, אינה ספוילר. עובדותיה הן פיגומים חיצוניים שאפשר להסיר בתום הבנייה. 'הרכילות' החיצונית הזאת כמו ניתנת רק בלית-ברירה, כשִׂרטוט מקוטע ומטושטש, בלי ריפוד של נסיבות, והקוראים יוצאים ממנה וחצי סקרנותם בידם. זה כך מפני שבחזית עומדים המונולוגים הפנימיים (הישירים או העקיפים), המוסרים את זרמי התודעה של ז'וּאָנָה ושל בעלה, עם אימאז'ים ומחשבות המותירים אותנו פעורי-פה..