דף הבית >yidish>


בארץ מאמע-לשון
מאת דוד רוסקיס


שירי הספר

מאַשע ראָסקעסעס לידער

רשימת השירים
1. דער רבי אלימלך (הרבי אלימלך). משה נאַדיר.
2. כ'וויל ניט זײַן קיין רבי (אינני רוצה להיות רבי).
3. אין אַ שטעטעלע ניט ווײַט פֿון דאַנען (בעיירה לא הרחק מכאן).
4. דאָס ליד פֿון מאַשלייב (השיר לכבור מאשה ולייב). חובר ע"י החברים של אמא, בעיקר אחד בשם ד"ר אלק.
5. אָ, וואָס טויג דאָס זאָרגן (מה הטעם לדאוג). משה ברודרזון.
6. 
קויפֿט, קויפֿט קינדערלעך נאַרציזן! (ילדים, קנו-נא את הנרקיסים שלי).
7.
קום לייבקע טאַנצן (לייבקה, בוא לרקוד איתי). מרדכי גבירטיג.
8.
די זשידוּווקעס (הנערות היהודיות).
9.  
די שענסטע לידגעזאַגען (יְפֵי שירי הזמר). אברהם רייזן / פליקס מנדלסון.
10. 
טרינק-זשע מײַן מיידעלע (גמעי, נערתי). אלכסנדר ורטינסקי / לייב סטוצקי

1. דער רבי אלימלך (משה נאַדיר) 

אַז דער רבי אלימלך
איז געוואָרן אַ ביסל פֿריילעך,
איז געוואָרן אַ ביסל פֿריילעך, אלימלך,
האָט ער אויסגעטאָן דעם קיטל
און האָט אָנגעטאָן זײַן היטל
און געשיקט נאָך די פּײַקעלעך די צוויי.

און אַז די פּײַקלדיקע פּײַקלען
האָבן פּײַקלדיק געפּײַקלט,
האָבן פּײַקלדיק געפּײַקלט, האָבן זיי…
און אַז די פּײַקלדיקע פּײַקלען
האָבן פּײַקלדיק געפּײַקלט,
האָבן פּײַקלדיק געפּײַקלט, האָבן זיי.

הרבי אלימלך

כשהרבי אלימלך
נהיה מעט שמח,
נהיה מעט שמח, אלימלך,
פשט הוא את הקיטל
וחבש את הכובע
ושלח לקרוא לשני התופים.

וכשהתופים המתופפים
תופפו בתיפוף,
תופפו הם בתיפוף…
וכשהתופים המתופפים
תופפו בתיפוף,
תופפו הם בתיפוף…

2.  כ'וויל ניט זײַן קיין רבי

איך וויל נישט זײַן קיין רבי,
איך וויל נישט לייגן קיין צוויי פּאָר תּפֿילין,
כ'וויל נישט אַז קיינער זאָל מיך דילן,
כ'וויל זיך נאָך מיט קינדער שפּילן,
איך וויל קיין רבי נישט זײַן,
ניין! ניין!

אין אַן אומגליקלעכער שעה בין איך געבוירן,
פֿאַר וואָס האָט מיך די מאַמעניו געהאַט?
מײַנע קינדער־יאָרן האָב איך דאָך פֿאַרלוירן,
און אַלס קינד האָט מיך דער טאַטע שוין געשיקט
צום לערנען,
צום לערנען,
אויף דער עלטער זאָל איך אַ רבי זײַן,
צום לערנען.

ווי רש"י זאָגט:
שלושה שאָכלו בשולחן אָחד חייבֿים לזמן –
[דרײַ וואָס האָבן געגעסן בײַ] איין טיש מוזן זיי בענטשן מזומן.
ווי איז אָבער דער דין, אַז איינער עסט פֿאַר דרײַ?
איז אײַ־אײַ־אײַ,
איז אוי־אוי־אוי…
ענטפֿערט רש"י: זאָל אים ווויל באַקומען!

אײַ, איך וויל נישט זײַן קיין רבי,
ניין! ניין!
כ'וויל נישט זײַן קיין רבי,
כ'וויל נישט לייגן קיין צוויי פּאָר תּפֿילין,
כ'וויל נישט אַז יעדער זאָל מיך דילן,
כ'וויל זיך נאָר מיט קינדער שפּילן,
כ'וויל קיין רבי נישט זײַן!
ניין! ניין!

אינני רוצה להיות רבי

אינני רוצה להיות רבי,
אינני רוצה להניח שני זוגות תפילין,
אינני רוצה שאיש ינדנד לי,
אני רוצה עוד לשחק עם ילדים,
אינני רוצה להיות רבי,
לא! לא!

בשעה אומללה נולדתי
– למה ילדה אותי אימי? –
את שנות ילדותי הלא איבדתי
וכבר כילד שלח אותי אבא
ללימוד תורה
ללימוד תורה
כדי שכשאגדל אהיה רבי,
ללימוד.

כמאמר רש"י:
"שלושה שאכלו בשולחן אחד חייבים לזמן" –
דרײַ וואָס האָבן געגעסן בײַ איין טיש מוזן זיי בענטשן
מזומן.
אך מהו הדין כשאחד אוכל בשביל שלושה?
אז אי־אי־אי,
אז אוי־אוי־אוי…
עונה רש"י: לבריאות שיהיה לו!

אי, אינני רוצה להיות רבי,
לא! לא!
אינני רוצה להיות רבי,
אינני רוצה להניח שני זוגות תפילין,
אינני רוצה שכל אחד ינדנד לי,
אני רק רוצה לשחק עם ילדים,
אינני רוצה להיות רבי,
לא! לא!

3) אין אַ שטעטעלע נישט ווײַט פֿון דאַנען 

אין אַ שטעטעלע נישט ווײַט פֿון דאַנען, אוי
איז אַ רבילע פֿאַראַנען, אוי
לעבן לעבט ער ניט פֿון שמות, אוי
נאָר פֿון חסידים די בהמות, אוי אוי אוי אוי

בונצי, בונצי, בונצי־פֿערע, בונצי־פֿערע, בונצי־פֿערע,
בונצי, בונצי, בונצי־פֿערע, בונצי־פֿערע, בעם!
טראַלאַלאַ־לאַ־לאַ־לאַ…

איז אין שטעטעלע אַ מעשׂה פֿאַרלאָפֿן, אוי
מע האָט דעם רבינס זון געטראָפֿן, אוי
מיט אַ שיקסע צווישן די בוימער, אוי
אָן אַ שמשׂ, אָן אַ שומר, אוי אוי אוי אוי

טאַטע, טאַטע האָב נישט קיין מורא, אוי
אַ שיקסע איז אַ כּשרע סחורה, אוי
דער זון וועט וואַקסן אַ בן־תּורה, אוי
זאָל זײַן געבענטשט דער בורא, אוי אוי אוי אוי

בעיירה לא הרחק מכאן

בעיירה לא הרחק מכאן, אוי
ישנו רבילה, אוי
לחיות חי הוא לא מסגולות, אוי
אלא מחסידים שוטים, אוי אוי אוי אוי

בונצי, בונצי, בונצי־פרה, בונצי־פרה, בונצי, בוצני, בונצי־פרה, בונצי־פרה, בם!
טרללה־לה־לה־לה…

אז בעיירה התרחש דבר, אוי
נתקלו בבן הרב, אוי
עם שיקסה בין העצים, אוי
ללא שמש, ללא שומר, אוי אוי אוי אוי

אבא אבא אל תירא, אוי
שיקסה היא סחורה כשרה, אוי
הבן יגדל לבן־תורה, אוי
יתברך בו הבורא, אוי אוי אוי אוי

   
4) דאָס ליד פֿון מאַשלייב  (ד"ר אַלק) 

קינדער, ס'איז ביטער,
וויי צו אונדז אַלע –
ס'וויל אונדז פֿאַרלאָזן
מאַשע די כּלה.
אײַ־אײַ־אײַ…

לאָמיר זשע זינגען,
לאָמיר זײַן פֿריילעך,
מאַשע די מלכּה
וויל שוין צום מלך.

לייבעלע וועט זיך
פּאַטשן אין בײַכל,
מאַשע וועט קאָכן
אַ ליד אין אַ יײַכל.

בײַ טאָג און בײַ נאַכט,
זי זינגט אים אַ לידל,
לייבעלען הייסט זי
שפּילן אויף אַ פֿידל.

אַ ליד איז איר לעבן,
„מאַשקע” הייסט „יין”,
זאָל זי זיך זינגען –
אונדז אַ לחיים!

אַ ליד איז איר לעבן,
תּוכן־החיים,
טאָ לאָמיר זשע זינגען,
מאַכן אַ לחיים!

טאָ לאָמיר זשע זינגען,
לאָמיר זײַן פֿריילעך,
מאַשע די מלכּה
פֿאָרט צו דעם מלך!

השיר לכבור מאשה ולייב 

ילדים, מר הדבר,
אבוי לכולנו –
רוצה אותנו לעזוב
מאשה הכלה.
אי אי אי…

אז בואו נשיר,
בואו נשמח,
מאשה המלכה
רוצה כבר אל המלך.

לייבהלה
יטפח לעצמו על השכם,
מאשה תבשל
שיר בציר.

ביום ובלילה,
היא שרה לו שיר,
על לייבל פוקדת
לנגן בכינור.

חייה הם שיר –
"מאשקה" זה "יין" –
שתשיר
לנו "לחיים"!

חייה הם שיר,
תוכן החיים,
אז הבה נשיר,
נעשה "לחיים"!

אז הבה נשיר,
הבה נשמח,
מאשה המלכה
נוסעת אל המלך!

   
5) לאָז דײַנע זאָרגן  (משה בראָדערזאָן) 

אָ, וואָס טויג דאָס זאָרגן,
דער טרוים פֿון מאָרגן,
אַז עס שײַנט פֿאַר אונדז דער הײַנט?
מיט מאָרגנשטראַלן
עס רײַסן קוואַלן,
פֿון ליבע ס'פֿאַלן
די רייד פֿון פֿרײַנד.

טעג און נעכט עס פֿליִען,
עס בלוטן בליִען,
און עס צאַפּלט נאָך דאָס ליד,
עס פֿליט און פֿלאַטערט,
ניט ווערט פֿאַרמאַטערט,
און זאָרגן פּטרט
אָן אויגנבליק.

ניט זאָרגט זיך ברידער און שוועסטער פֿאַראיינזאַמט,
נישט זאָרגט זיך – מיר בענקען אַלע געמיינזאַם.
ניט זאָרגט זיך ברידער און שוועסטער פֿאַראיינזאַמט,
זאָרגט נישט און בענקט נישט און טראַכט נישט אומזיסט

מה הטעם לדאוג 

או, מה טעם לדאגה,
החלום של המחר,
כשמאיר לנו היום?
עם קרני שמש של בוקר
נבקעים מעיינות,
בדבר אהבה נוטף
שיחם של חברים.

חולפים ביעף ימים ולילות,
מדממים פרחים,
ועדיין מפרפר השיר,
מתעופף ומתנועע,
לא מתייגע,
ומשחרר דאגות
בהרף עין.

אל דאגה אחים ואחיות גלמודים,
אל דאגה – אנו כמהים כולנו במשותף.
אל דאגה אחים ואחיות גלמודים,
אל תדאגו ואל תכמהו ואל תחשבו לשווא

   

6) קויפֿט, קויפֿט, קינדערלעך נאַרציזן 

קויפֿט, קויפֿט, קינדערלעך נאַרציזן,
בלומען וואַקסן אַלע גלײַך.

קויפֿט, קויפֿט, בלימעלעך די שיינע,
בלומען שמעקן אַלע גלײַך.

קויפֿט, קויפֿט, בלימעלעך די שיינע,
קויפֿט זיי אויס בײַ מיר שוין הײַנט,

קויפֿט, קויפֿט, בלימעלעך, נאַרציזן,
בלומען שמעקן אַלע גלײַך.

ילדים, קנו-נא את הנרקיסים שלי

קנו, קנו, ילדים, נרקיסים,
פרחים גדלים כולם באופן שווה.

קנו, קנו, הפרחים היפים,
פרחים נותנים ריח כולם באופן שווה.

קנו, קנו, הפרחים היפים,
קנו את כולם אצלי כבר היום,

קנו, קנו, פרחים, נרקיסים,
פרחים נותנים ריח כולם באופן  שווה.

7) קום לייבקע טאַנצן  (מרדכי געבירטיג) 

לייבקע, מײַן לעבן,
עס וועט קיין גוטס נישט געבן,
דו ברענגסט מיט דײַן עקשנות
מיר פֿון געדולד אַרויס,
דו מוזסט זיך לערנען טאַנצן,
איך שווער בײַ אונדזער לעבן,
אלא נישט איז הײַנט שוין מיט אונדז אויס!

מעגסטו זײַן ווער דו ביסט,
אַ פֿאַרברענטער ציוניסט,
אַ בונדאָוויעץ – וועמען גייט דאָס אָן?
אַלע „איסטן” זינט אַ צייט
און אויך די אַגודה־לײַט,
לערנען טאַנצן טשאַרלסטאָן.

קום לייבקע טאַנצן, שעם זיך נישט,
איך וועל דיר פֿירן טריט בײַ טריט,
שטעל זיך, מײַן ליבער,
אַקעגן איבער,
און הייב צוזאַמען מיט מיר אָן.
נעם פֿעסט אַרום מיר, לייבקע קרוין,
דאָס ווייס איך זיכער, קענסטו שוין,
יעצט לאָמיר שוועבן,
אַך סאַראַ לעבן –
עס טאַנצט אַ פּאָרל טשאַרלסטאָן!

בערקע, אַ רעכטער,
און ברײַנדל זייער אַ רויטע,
ערשט נעכטן אויפֿן מיטינג,
געקריגט זיי האָבן גאָר מיאוס,
און הײַנט טאַנצט ער מיט ברײַנדלען
ער איז, כ'לעבן, גאָר קיין שוטה,
ווײַל נאָר טאַנצן מאַכט דאָס לעבן זיס.

מעגסטו זײַן ווער דו ביסט,
אַ פֿאַרברענטער ציוניסט,
אַ בונדאָוויעץ – וועמען גייט דאָס אָן?
אַלע „איסטן” זינט אַ צײַט
און אויך די אַגודה־לײַט,
לערנען טאַנצן טשאַרלסטאָן.

קום לייבקע טאַנצן, שעם זיך נישט,
איך וועל דיר פֿירן טריט בײַ טריט,
שטעל זיך, מײַן ליבער,
אַקעגן איבער,
און הייב צוזאַמען מיט מיר אָן.
נעם פֿעסט אַרום מיך, לייבקע קרוין,
דאָס ווייס איך זיכער, קענסטו שוין,
יעצט לאָמיר שוועבן,
אַך סאַראַ לעבן –
עס טאַנצט אַ פּאָרל טשאַרלסטאָן!

לייבקע, די מענער,
זיי גרינטלעך צו דערקענען,
דער בעסטער טערמאָמעטער
איז ווען איך טאַנץ מיט זיי –
וועלכע שוין באַווײַבטע,
און וועלכע פֿרײַ נאָך זענען,
דאָס דערקען איך טאַנצנדיק מיט זיי:
ווער עס איז אַ פֿײַנער מאַן,
ווער אַ לומפּ, אַ שאַרלאַטאַן,
דאָס דערקען איך גלײַך פֿון אָנהייב אָן,
און דערפֿאַר, אוי לייבקע קרוין,
מוזסטו זיך, און טאַקע שוין,
לערנען טאַנצן טשאַרלסטאָן.

קום לייבקע טאַנצן, שעם זיך נישט,
איך וועל דיך פֿירן טריט בײַ טריט,
שטעל זיך, מײַן ליבער,
אַקעגן איבער,
און הייב צוזאַמען מיט מיר אָן.
נעם פֿעסט אַרום מיר, לייבקע קרוין,
דאָס ווייס איך זיכער, קענסטו שוין,
יעצט לאָמיר שוועבן,
אַך סאַראַ לעבן –
עס טאַנצט אַ פּאָרל טשאַרלסטאָן!

לייבקה, בוא לרקוד איתי 

לייבקה, חיי,
טוב לא יצא מכך,
בעקשנותך
אתה מוציא אותי מסבלנותי,
אתה מוכרח ללמוד לרקוד,
אני נשבעת בחיינו,
ולא – היום יהיה סופנו!

רשאי אתה להיות מי שהינך,
ציוניסט שרוף,
בונדיסט – למי זה מזיז?
כל ה"יסט"ים, מזה זמן,
וגם חברי ה"אגודה",
לומדים לרקוד צ'רלסטון.

בוא, לייבקה, לרקוד, אל תתבייש,
אני אוביל אותך צעד אחר צעד,
היעמד, אהובי,
למולי,
והתחל ביחד איתי.
חבק אותי חזק, לייבקה יקירי,
זאת יודעת אני לבטח, אתה כבר יודע,
ועתה בוא ונרחף,
אך, אילו חיים –
זוג רוקד לו צ'רלסטון!

ברקה, בחור ימני
ובריינדל, "אדומה" מאוד
אך אתמול ב"מיטינג",
רבו הם באופן די מכוער,
והיום רוקד הוא עם בריינדל
הוא, בחיי, בכלל לא שוטה,
כי רק הריקוד ממתיק את החיים.

רשאי אתה להיות מי שהינך,
ציוניסט שרוף,
בונדיסט – למי זה מזיז?
כל ה"יסט"ים, מזה זמן,
וגם חברי ה"אגודה",
לומדים לרקוד צ'רלסטון.

בוא, לייבקה, לרקוד, אל תתבייש,
אני אוביל אותך צעד אחר צעד,
היעמד, אהובי,
למולי,
והתחל ביחד איתי.
חבק אותי חזק, לייבקה יקירי,
זאת יודעת אני לבטח, אתה כבר יודע,
ועתה בוא ונרחף,
אך, אילו חיים –
זוג רוקד לו צ'רלסטון!

לייבקה, הגברים,
כדי אותם ביסודיות להכיר,
הטרמומטר הכי טוב
הוא כשאני רוקדת איתם –
מי מהם כבר נשואים,
ומי עדיין פנויים,
את זאת אני מזהה בעודי רוקדת איתם:
מיהו איש עדין,
מי נוכל, שרלטן,
זאת אני מזהה ישר מן ההתחלה,
ולכן, אוי לייבקה יקירי,
חייב אתה, ובאמת מייד,
ללמוד לרקוד צ'רלסטון.

בוא, לייבקה, לרקוד, אל תתבייש,
אני אוביל אותך צעד אחר צעד,
היעמד, אהובי,
למולי,
והתחל ביחד איתי.
חבק אותי חזק, לייבקה יקירי,
זאת יודעת אני לבטח, אתה כבר יודע,
ועתה בוא ונרחף,
אך, אילו חיים –
זוג רוקד לו צ'רלסטון!

 
8) די זשידוּווקעס

בײַ די זשידוּווקעס איז דאָך גרויס עקשנות –
מע רעדט דאָך פּויליש אָן רחמנות,
מען זאָל זיי נישט דערקענען
די זשידוּווקעס, וואָס זיי זענען.
פּויליש איז בײַ זיי אַ שפּראַַך,
ייִדיש איז אַ מיאוסע זאַך!
 

אַ כּפּרה אַש און פּרץ –
פֿאַר פּשיבישעווסקי האָט מען גרויס דרך־ארץ.
מען זאָל זיי נישט דערקענען,
די זשידוּווקעס, וואָס זיי זענען.
פּויליש איז בײַ זיי אַ שפּראַך,
ייִדיש איז אַ מיאוסע זאַך!

אָבער וואָס זשע, וואָס זשע טוט מען, וואָס?
וואָס זשע טוט מען מיט דעם זשידאָווסקי נאָס?
דאָ קען מען זיי דערקענען,
די זשידוּווקעס, וואָס זיי זענען.
ייִדיש איז אַ שיינע שפּראַך,
פּויליש איז אַ מיאוסע זאַך! 

הנערות היהודיות

בקרב הנערות היהודיות ישנה הרי עקשנות גדולה –
מדברות הרי פולנית בלי רחמנות,
כדי שלא יוכלו להכירן
את הנערות היהודיות, את מה שהינן.
פולנית היא לדידן שפה,
יידיש היא דבר נתעב!

אַש ופרץ יהיו לכפרה –
בדרך ארץ מתייחסים לפשיבישבסקי.
כדי שלא יוכלו להכירן
את הנערות היהודיות, את מה שהינן.
פולנית היא לדידן שפה,
יידיש היא דבר נתעב!

אבל אם כן מה, מה עושים, מה?
מה אם כן עושים עם האף היהודי?
בזאת ניתן להכירן,
את הנערות היהודיות, את מה שהינן.
יידיש היא שפה יפה,
פולנית היא דבר נתעב!

 

 

9) די שענסטע לידגעזאַנגען 

די שענסטע לידגעזאַנגען,
די שענסטע מעלאָדי,
ניט זינג בײַם בליִען,
נאָר זינג בײַם אונטערגאַנג.

קלינגט זשע הויך, איר שיינע קלאַנגען,
כאָטש דער מײַ איז שוין פֿאַרבײַ,
כאָטש די זון איז שוין פֿאַרגאַנגען,
כאָטש דער דיכטער איז שוין טויט.

יְפֵי שירי הזמר

את היפים בשירי הזמר,
את המנגינה היפה ביותר,
אל נא תשיר בלבלוב,
אלא שיר לעת שקיעה.

הִשמעו נא בקול, צלילים יפים,
על אף שמאי כבר עבר,
על אף שהשמש כבר שקעה,
על אף שהמשורר כבר מת.

10) טרינק זשע מײַן מיידעלע 

טרינק זשע מײַן מיידעלע,
טרינק זשע צאַרטינקע, איידעלע,
אָט דעם פֿאַרזויערטן ווײַן.
מיר, פֿיל־געליטענע,
ביידע פֿאַרביטערטע,
מיר קענען גליקלעך נישט זײַן.

Пей, моя девочка, пей, моя милая,
Это плохое вино.
Оба мы бедные, оба мы нищие,
Счастия нам не дано.

מע האָט אונדז גענאַרט,
איינס דעם צווייטן פֿאַרדונגען אונדז,
ביידן די קעפּ אונדז באַרוישט.
מע האָט אונדז צו ערשט
זיך צו ליבן געצוווּנגען אונדז,
שפּעטער צו בלײַבן ענטוישט.

טרינק זשע מײַן מיידעלע,
טרינק זשע מײַן טײַערע,
אָט דעם פֿאַרזויערטן ווײַן.
מיר, פֿיל־געליטענע,
ביידע פֿאַרביטערטע,
מיר קענען גליקלעך נישט זײַן.

Нас обманули, нас ложью опутали,
Нас заставляли любить...
Нежно и тонко, так тонко опутали,
Даже не дали забыть!

Пей, моя девочка, пей, моя милая,
Это плохое вино.
Оба мы бедные, оба мы нищие,
Счастия нам не дано.

גמעי, נערתי 

שתי נא ילדתי,
שתי נא, עדינתי,
יין זה החמוץ.
אנו, רוויי הסבל,
שנינו שבעי מרורים,
מאושרים אין אנו יכולים להיות.

Пей, моя девочка, пей, моя милая,
Это плохое вино.
Оба мы бедные, оба мы нищие,
Счастия нам не дано.

רימו אותנו,
עשו בנו שימוש האחד ברעהו
את ראשי שנינו ביסמו.
בתחילה
כפו עלינו זה את זה לאהוב,
כדי להיוותר מאוחר יותר מאוכזבים.

שתי נא ילדתי,
שתי נא יקירתי,
יין זה החמוץ.
אנו, רוויי הסבל,
שנינו שבעי מרורים,
מאושרים אין אנו יכולים להיות.

Нас обманули, нас ложью опутали,
Нас заставляли любить...
Нежно и тонко, так тонко опутали,
Даже не дали забыть!

Пей, моя девочка, пей, моя милая,
Это плохое вино.
Оба мы бедные, оба мы нищие,
Счастия нам не дано.

 

 

 
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור