ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

     
     
    שירו המופשט של הכוח
     
     דברים נתונים ואין פתחי יציאה
    נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
    איה אליה על נבדה של מיטל זהר
     
    ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
     
     

    מתאים לך ככה שאת צוחקת
    יונה ט
    פר
    שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
    בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

    להמשך>

     
    לשמוע את השומעות
    חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
    לילך לחמן על
     עד שוב אשמע אותך
     
     
     
    מעולם לא הייתי מוגנת
    מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
    יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
    להמלצות נוספות >>


    עטיפת הספר לא עכשיו, לא כאן
    לא עכשיו, לא כאן  / דה לוקה ארי
    המספר בן השישים של "לא עכשיו, לא כאן" מוצא תמונה שאביו צילם לפני כחמישים שנה: קטע של רחוב בנאפולי, אמו עומדת לחצות את הכביש. מולה, סמוך למדרכה האחרת, נראה אוטובוס. דומה שהוא-עצמו יושב מאחורי זגוגית החלון של האוטובוס, היום, ומקווה לאחוז סוף-סוף רגע שבו החיים שהעניקה לו אמו יהיו באמת שלו. אם נעצרת ברחוב, אדם משתהה מול תמונה; ומצד אחר: חיים שלמים.

    המונולוג הפנימי באוזני אמו, עד לסיום המפתיע, הצפוי בדיעבד, הוא כל הטקסט של הספר הצנום הזה, יצירת-מופת גאונית של דה לוקה. רובו של המונולוג הוא סדרת סצנות נוגעות-ללב, ולעתים-קרובות קומיות, מילדותו ומנערותו של נער מהורהר וגמגמן בנאפולי שלאחר מלחמת-העולם השנייה. בבית שוררת חומרה של דממה קשה, גדושה אי-הבנות. תפרחת של שתיקות מכינה את זהותו של הנער. במשחק אי-ההבנות שלו עם אמו הוא אוסף את המתארים של עצמיותו. פגם הדיבור שלו הופך למחיצה שמאחוריה הוא חווה את ההתרגשות של ההתנכרות, מאלף את עצמו להיות זר, לא להשתייך, כמצב נכון לשמירת הייחוד שלו; הוא מתאמן בלחיות "בלי לחכות", אך גם חווה את הרוע של העולם כמעט פיזית וכאילו הוא אחראי לו אישית, אף-על-פי "שלא עשה את זה בכוונה". וכמין פיצוי הוא ניחן ביכולת מופלאה למצוא את נקודת הרגע של החפצים, שמאפשרת לו להעמיד אותם בשיווי-משקל לזמן ממושך: מזלג ניצב בעצמו ישר על חודיו, כמו רקדנית בעלת ארבע רגליים.
     

    קישורים
    מראה מקום
    הדס פלדמן על כנפיהם של ז'ורז' פרק, מרסל פרסט וארי דה לוקה כדי לשוטט במרחב ובזמן בעקבות זיכרונות ילדות


    ספריו של ארי דה לוקה באתר:

    היום שלפני האושר
    הר אדוני
    אתה, שלי 
    היפוכו של אחד
    בשם האם  
    נַפָּלִיטָנִי
    שלושה סוסים 
    לא עכשיו, לא כאן  
     

     

    שם ספר:  לא עכשיו, לא כאן
    מחבר/ת:  דה לוקה ארי
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    מתרגם/ים:  אלטרס אלון
    מקור / תרגום:  תרגום
    דאנאקוד:  310004142

    מחיר :  60 
    מחיר באתר:  42 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור