נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
עוד סיפור אהבה. אדם קם מאבלו על מות אשתו, נופל לתוך מערבולת רגשית, לתוך רומן מורכב וכאוב. הוא נאבק בזכר אשתו המתה, באהובתו הצעירה ועם עצמו.
אלכס, גיבור הספר, חי בתל אביב. בתו, בנו, וחברו-שותפו משתלבים בעלילה הסבוכה, המגיעה בסופו של דבר לאיזשהו פיוס בתוך רוגע מדומה ועיצוב, הנוגע להשפלה, לטירוף מערכות נפשי.
זהו סיפור על מה שהגיבור קורא לו "השליש האחרון של חיי". הוא מקיים דיאלוג אכזרי עם כל מה שקרה קודם לכן, דברים שלא תמיד זכר, או רצה לזכור. האם יש רומן בסוף האהבה? האם יש אהבה בסוף הרומנטיקה? הספר מעמת את העבר עם ההווה, ובעימות הזה יש הרבה סבל, יש יופי.
.JPG)
