בספרה השני מתארת אורית וולפיילר בחוכמה ובאומץ את התמודדותה של בת יחידה באמצע החיים, ששבה לגור עם הוריה המזדקנים. שפתה של הסופרת יוצרת עולם הרמטי המאפשר להרגיש את המחנק שבשהות המשותפת. נטע הלפרין עלאת המוות אני רוצה לראות בעיניים | אורית וולפיילר
נובלה רגישה ומדוייקת שמצטיינת בשפה ובגיבורים ייחודיים חבצלת פרבר, ב"מקור ראשון" , על חלק כמו מים | טלי שמיר ורצברגר
הזאבה האחרונה שמעל צריחיה מרחף ענן השפות "...במבחר הנוכחי.. היא מתגלה מחדש כמשוררת האשה־ילדה־אֵם של דורה" לילך לחמן עם צאת 'בלוז לתינוקות נולדים' מבחר משירי נורית זרחי בסדרת מבחר | זוטא
כל ימיה ידעה רינה שחרב מונחת בין כתפיה, והיא גדלה ללוותה באשר תלך. כך נפתחת הנובלה "רוב הלילות" המספרת את סיפורה של רינה. שמותו הפתאומי של בעלה מחריב את סדרי חייה השגורים ומחייב אותה לראשונה לבוא חשבון עם עצמה ועם עברה הנעלם. כתיבתו של בני מר מזמינה את הקוראים להתעכב עליה. לקרוא בה לאט. שפתו היא עברית יהודית. הנובעת מן הספרות העברית הקלאסית, דתית כחילונית, ופונה עורף, כמעט במפגיע, ללשון הדיבור היומיומית ולשפת העיתונות והטלוויזיה. אף-על-פי-כן מצליחה עברית מורכבת זו לשקף נאמנה את זמנה ואת מקומה, כשם שזרותה של רינה מלמדת דבר-מה על הווה הישראלי.
נוסף לנובלה מחזיק הספר שני סיפורים קצרים. "חנוכה" ו"מרטין", שגם גיבוריהם מתגלים באור דמדומים ואף הם מתאפיינים ברגישות לשונית נדירה.
בני מר נולד ב-1971. מתרגם מיידיש ומצרפתית ומבקר ספרות. חי בתל-אביב.
.JPG)
