ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

     התרסה עתירת יופי, שנינה ורגישות נגד עולם המתפרק מיופיו ומערכיו
    בכל סרלואי על נפש אחת אחריך, ספרו  של דורי מנור
     

     יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

    "כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
    "זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
    אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
     
     
    תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
     
    אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
    ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
    יעקב בר-און עם צאת הספר
     ממזמר'ל 
     
     
     אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
    בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
     • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
     
    קווים לדמותו של המוח הישראלי
    גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
    רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
     
     רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
    בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
     מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
     
     
     
    יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
    תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
     
    שירה צלולה ומדוייקת כל כך
    שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
     
    אלי הירש על
    שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
     
    מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
    שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

    כתבה של גילי איזיקוביץ
     

     
    להמלצות נוספות >>


    עטיפת הספר ציפור כהה בדרך
    ציפור כהה בדרך  / בירשטיין יוסל
    חוג מוקיריה של הסיפורת של בירשטיין מתרחב והולך. עם זאת, דומה שבתודעת חלק מן הקוראים עדיין אין בירשטיין תופס את המקום הראוי בשורה הראשונה של הפרוזה הישראלית. הרומאן "הבורסה" ("המוטבים"), וארבע הנובלות המכונסות כאן, הם מלאכת מחשבת של הולכת עלילה, ויש בהם תנופה של איפיון ווירטואוזיות של הסתכלות. אבל למרות שבספרות הנכתבת היום בארץ כמעט אין דומה לבירשטיין בכוח הקומי והגרוטסקי, חשוב להדגיש כי מעבר לקוריוזים של סימטאות החיים מפתח בירשטיין התמודדות תימאטית נועזת עם הקיום היהודי שלאחר השואה. הנובלות שבספר זה נכתבו כולן בפרק זמן קצר, 1967-1966, ובהן הגיעה לראשונה למלוא בשלותה צורת הכתיבה הבירשטיינית האופיינית של "אדוות בתוך אדוות"; הן נכתבו תחילה ביידיש (היום מקדים בירשטיין כתיבה בעברית ורק אח"כ מתרגם את עצמו ליידיש), הנוסח העברי הוכן בזמנו בידי המחבר ניסים אלוני, ולקראת ההופעה עתה הוכן נוסח חדש. הקריאה היום ב,דובין" וב"רולידר" צופנת בחובה הפתעה: "נוסח יעקב שבתאי", שקשה לתאר את הסיפורת הנכתבת היום בארץ בלעדיו, יצא מתוך המעיל של סיפורי בירשטיין, כפי ששבתאי עצמו, שהיה ממעריצי בירשטיין הראשונים, הטעים באוזני כמה פעמים, כשהוא מכנה את הסגנון: "זרם העלילה". הלווית אחיו של דובין, מותו של רולידר, מותה של הסבתא - אלה פתיחות אופייניות, באירוע האחרון או הכמעט אחרון. אבל הסיפור אינו נמסר בגושי פלש-בקים דורים. כי לספר, ולהיזכר, ולחזור על סיפור שסופר בידי אחרים, הוא עיקר, שבעולמו של בירשטיין יש לו חשיבות רבה מן ההתרחשות עצמה, שאולי אף לא התרחשה. זוהי אחת ההיאחזויות העיקריות בעולם התלוי על בלימה. וכך מוליך בירשטיין פקעת של חוטים, שהמספר, כמין ציפור מעופפת, מושך ממנה חוט זה וחוט אחר - כשההיזכרות, האוסציאציה והדמיון בין הדברים הם הכוח המניע. פרטי הרקע נדחקים לחזית הקדמית, העבר הופך להווה עלילתי, והסיפור מתנהל "רגל פה רגל שם", תמיש בשלושה מקומות לפחות, ובשלושה זמנים לפחות. כל דמויותיו של בירשטיין תרות אחר מרכז מהותי לחייהן. ופתרונותיהן מתגלגלים למין אובססיה גרוטסקית. אבל בחצר האחורית של המציאות מפרק בירשטיין את השאלות הגדולות ואת הפתרונות של הקיום היהודי. כל כיוון מתפרק אל ניגודיו האירוניים במקום אחר, בזמן אחר, או בפעילות עוקבת של הדמות. בירשטיין מתווה ר-קוליות של תימות, המתגלות זו כתחפושתה המעוותת של זו. וכך תחנת אוסטרליה, גולה חדשה, היא ראי לקיבוץ, עיירה חדשה עוד יותר. אז ועכשיו, פה ושם, כולם לובשים אותו מעיל, בעולם סטאטי שאינו משתנה ועם זאת נושם מוות ו"ברחתי, שלא אראה". כך מתנגשים הזיכה והזיכרון, הבריחה מגרמניה והחזרה אליה, החיים בקולקטיב וביחד ("ציפורים שחורות מדדות אל ערימת הזבל") והאינדיבידואליזם הבודד ("ציפור כהה בדרך"), הלאומנות והאחווה האנושית, הקיום הרוחני והחומרי, המפוכחות והאשליה. מי שבז לקיום בתוך "יחד" של היסטוריה לאומית (יוונים יוצאים למלחמה ביהודים) ובתוך עדר של צוותא, גם מלמד "פריהיסטוריה" (מוצא האדם), נקלע לציונות חוזר לגרמניה. והאחווה האנושית העילאית מתחוללת דווקא במצב של טירוף וניתוק מן המציאות. מול אפסנים של חלומות ופנטזיות עומד מצב מנותק של עצב קיומי, אבל בסופם של כל ה"סיבובים" מסתבר שכל האפשרויות כולן אינן אלא וריאנטים של ניתוק מן המציאות, ובמה נותר להמתיק חיים אם לא בפנטזיה ובסיפור?
    שם ספר:  ציפור כהה בדרך
    מחבר/ת:  בירשטיין יוסל
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    מקור / תרגום:  מקור
    דאנאקוד:  310001643
    מועד הוצאה לאור:  1989

    מחיר :  50 
    מחיר באתר:  30 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור