נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
"עץ התפוח" היא נובלה העוסקת בנימים הדקות של מפגש הרה גורל בין רומנטיקן אנגלי עשיר וקל דעת לבת איכרים וולשית תמה ויפה. משוכנע באהבתו הוא נשבע לה אמונים ומבטיח כי ישוב וישא אותה לאשה, אלא שעד מהרה הוא נכשל בקיום הבטחתו, שוקע חזרה בעולמו המוכר והנוח, ונושא לאשה את בת המעמד שאליו הוא שייך. שנים מאוחר יותר, בטיילו באזור עם אשתו, הוא מגלה כי אהובתו מני אז שלחה יד בנפשה מרוב צער, וחווה החמצה נוראה של חייו. בשל הבחירה דווקא בנקודת התצפית של הפוגע, נחשף המידע לקורא רק עם היוודעותו של הגיבור. יחד עם זאת, הגוון האירוני מציב את הקורא בעמדת עליונות ומעמיד למשפט את האנוכיות והצביעות של בני הדור הנהנתנים ושל החברה מנוונת הערכים שאותם מייצג הגיבור.