נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן. להמשך>
כתב העת זרקאלו ("אספקלריה") מופיע בישראל בשפה הרוסית זה שנים רבות, ומשמש במה ספרותית והגותית לאינטליגנציה הרוסית בארץ ובחוץ לארץ. התהליכים התרבותיים המתחוללים היום ברוסיה מעוררים עניין רב במערב ובעולם והוצאות ספרים רבות מפרסמות תרגומים מהספרות הרוסית. ישראל מהווה כבר שנים רבות מרכז חשוב של הספרות הרוסית הנכתבת ברוסיה ומחוץ לרוסיה. זרקאלו, המשמש אכסניה ליוצרים רבים, נערך ונדפס בתל אביב, מופץ בהצלחה ברוסיה ובמערב. זהו כתב עת רדיקלי מימין ומשמאל, לעיתים מתריס ומתגרה, ותמיד מסקרן ומעורר. האסופה העברית מתוך כתב העת מאפשרת לקורא הישראלי להתוודע אל עוד אחד מענפי התרבות היהודית, וגם אל היבט נוסף של המציאות הישראלית, כפי שמציגה כתיבתם של יוצרים דוברי רוסית בארץ. כדברי העורכים "מחסום השפה אינו יכול להוות מכשול במקום שמתקיימים צפנים קיומיים משותפים".
.JPG)
