{"name_used":"שם","reuse_used":"שימוש חוזר","width_of_panel":"גודל פאנל","add_empty_panel":"הוסף שורה","delete_panel":"מחק","congif_caption":"בחר את מספר יחידות השטח שברצונך שאזור זה ימלא מתוך כלל האזור","congif_cancel":"ביטול","congif_ok":"אישור","show_mobile":"זמין ב-MOBILE","show_desktop":"זמין ב-DESKTOP","show_tablet":"זמין ב-TABLET","add_empty_panel_copy":"העתק","move_strip_up":"למעלה","move_strip_down":"למטה","drag_caption":"גרירה","panel_id":"פאנל","panel_width":"רוחב","panel_height":"גובה","css_editor_copy":"העתק","css_editor_paste":"הדבק"}
נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
מוּש הצעירה עומדת להשליך את עצמה לנהר. היא מאסה בחייה אחרי שסוּלקה ממופע הבידור העלוב, בו מצאה את פרנסתה בפריז. לפתע היא שומעת קול צווחני שנותן לה עצות, כמו: "החבר שלך נפנף אותך? יש עוד המון דגים בים." לתדהמתה מבחינה מוש כי נותן העצות הוא בעצם בובת תיאטרון בובות, שנקרא ראש גזר, והיא עונה לו. לשיחה מצטרפות בובות תיאטרון נוספות. בקרוב תהפוכנה הבובות לידידותיה הטובות של מוש, ותגרומנה לשינוי בחייה. מוש מצטרפת למופע שלהן, אך צפויות לה שעות קשות ואיומות, עד שיחסיה עם מישל, מפעיל הבובות, יתפתחו לאהבה גדולה.
זהו ספר קלאסי צרפתי שעובד לפני שנים רבות למחזמר אמריקאי בשם "לילי".
.JPG)
.jpg)
