נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
גיבור הסיפור הקטן מתקשה להיפרד מהיום ולהירדם. שוב ושוב הוא ממציא תירוצים וקורא לאימא שתחזור ותכנס לחדרו.
שלומית כהן-אסיף מאירה את המצב המוכר לכל ילד ולכל הורה מזווית ראייה חדשה ומפתיעה. סיפור פיוטי על הרגעים ש'לפני השינה' בו משרה המחברת במילותיה ובפזמון החוזר רוגע וחמימות.
איוריו של מישל קישקה מוסיפים לסיפור היבט הומוריסטי משעשע ונחמד.
.JPG)
