נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר איה אליה על נבדה של מיטל זהר
מתאים לך ככה שאת צוחקת יונה טפר שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב. בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.
שני ילדים שטים בירקון ונקלעים להרפתקה. התקרית הרטובה ביום קר מפילה אותם למשכב, האחד בבית חולים ומצבו אנוש, האחר (הוא המספר) בביתו, חולה ומתייסר. זהו סיפור מיוחד שנולד תוך דפדוף בציוריו של גוטמן, חלקו מעשה שהיה וחלקו פרי דמיון.
.JPG)
