הרומן הסוסה מאת מנדלי מוכר ספרים, שראה אור ביידיש ב-1873, היה מן היצירות המייסדות של סיפורת יידיש המודרנית, ובאותם ימים הפופולרי מכולן. התרגום-עיבוד שלו לעברית ('סוסתי'), שהכין המחבר בתחילת המאה העשרים, היה כבר בזמנו עמוס ומסורבל במאמצי הלוליינות הלשונית שלו, והיום הוא כמעט בלתי עביר. תרגומו בידי דן מירון לעברית-ישראלית המוגש כאן פותח פרויקט של ניסיון להתחבר מחדש – מאחורי גבם של הנוסחים העבריים הישנים שהתקין אברמוביץ-מֶנדֶלֶה – למקור היידי של יצירותיו, לחִיוּת הבלתי-נדלית שלהן, לדיאלוגים הצבעוניים, להשתלחויות הפראיות הגוֹגוֹליות.
סרוליק, בנה של ציפֶּה, הקשור בקשר סימביוטי אל אמו המעשית, בחור בעל ראש חריף, הנוטה למדעי הטבע ומתכחש לגופניותו ולמיניות המטילה עליו אימה ומבריחה אותו מנשים, מבקש לנהל את חייו על פי התבונה הטהורה ומתוך רצון אנושי חופשי וכבוד עצמי. לכן הוא מחליט ללמוד לבחינות ולהתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה. ביום קיץ חם, אגב טיול מחוץ לעיר, הוא נתקל בסוסה עלובה שפרחחים נטפלים אליה ומענים אותה, ומאמץ אותה לעצמו. למרבה הפליאה סוסה זו מתחילה לדבר אליו: מסתבר שהיא גלגול של נסיך אומלל...
עובר זמן עד שהקוראים יכולים להבין שהספר, למן הפרק השלישי, מתעד שתי התמוטטויות פסיכוטיות ממושכות של סרוליק, וכי כמו סיפורי המשוגעים של גוגול ואת"א הופמן הוא מתרחש בלבירינת של נפש מאוימת, שאין לה יכולת לאזן את עצמה לנוכח ההוויה האנרכית שבתוכה.
ההבנה האלגורית המקובלת של הסוסה רחוקה מלמצות את הרומן הרב-קומתי, ובעיקר לא את פסגותיו הליריות מצד אחד או הסוערות-אקסטטיות מצד אחר. במסה פרשנית המלווה את התרגום מעמיד מירון במרכז הסיפור את כישלונה של הנאורות המדרבנת את האדם לחיות חיים רציונליים מנותקים מכוחות התוהו הייצריים והשדיים – כוחות נפש המוצאים ביטוי בדמיון, בשירה, בפולקלור ובמיתוס.
טעימה מן הספר
חורף. עננים. רוח ושלג. יום של מרה-שחורה. מתחת לשולחן, על המוט שבין רגליו, יושבת צִיפֶּצ'קֶה, התרנגולת שלנו...