אֲנִי רוֹצֶה לָשׁוּב וְלִכְתֹּב,
לְאַחַר זְמַן רַב אֲנִי מֵת לִכְתֹב.
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲפִלּוּ הָהֵם
יוּכְלוּ לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא טוֹב.
מַשֶּׁהוּ שֶׁיִּמָּשֵׁךְ כְּנִשְׁאָר.
לאֹ כָּמוֹנִי חוֹלֵף וְעוֹבֵר.
מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּפְתִּיעַ אוֹתִי, שֶׁיּוֹדֶה לִי
עַל שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתוֹ לִפְנֵי לֶכְתִּי
אֶל הַמָּקוֹם הָאַחֵר בִּקְצֵה הֱיוֹתִי.
כשבעים שנה לאחר הופעת 'פרחי אש' (1949), ספר ביכוריו של המשורר חיים גורי, רואים אור שיריו האחרונים, אלה שהותיר אחריו בכתב ידו.