אִמרה
ארנסט שטאדלֶר

בְּסֵפֶר יָשָׁן נִתְקַלְתִּי בְּאַקְרַאי בְּאִמְרָה,
שֶׁפָּגְעָה בִּי כְּמַכָּה וּכְאֵשׁ מְכַלָּה אֶת יָמַי.
אֲנִי מִתְמַסֵּר אֵפוֹא לְתַעֲנוּגוֹת הַצַּעַר,
כַּאֲשֶׁר אַשְׁלָיוֹת, שְׁקָרִים וְהִתְחַזֻּיּוֹת
עוֹלִים אֵלַי בִּמְקוֹם הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
כְּשֶׁאֲנִי מְלֻוֶּה בְּמַחְשָׁבוֹת מְזֻמָּנוֹת,
מוֹלִיךְ עַצְמִי שׁוֹלָל בְּנֹעַם הֲלִיכוֹת,
כְּאִלּוּ אֲפֵלָה מִצְטַלֶּלֶת.
אֵין בַּחַיִּים אֶלֶף שְׁעָרִים חֲסוּמִים
בְּאַכְזָרִיּוּת, אֲנִי חוֹזֵר עַל מִלִּים
שֶׁאֶת מְלֹא מַשְׁמָעוּתָן לֹא חַשְׁתִּי מֵעוֹלָם
וּדְבָרִים שֶׁהֲוָיָתָם לֹא עוֹרְרָה אוֹתִי
נֶאֱחָזִים בִּי עַכְשָׁו, כְּשֶׁחֲלוֹם רָצוּי מְלַטְּפֵנִי
בְּיָדַיִם קְטִיפָתִיּוֹת
וּמִמֶּנִּי יַחְמְקוּ יוֹם וּמְצִיאוּת,
מְנֻכָּר מִן הָעוֹלָם,
זָר לָאֲנִי הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר שֶׁלִּי.
אָז תּוֹפַע הָאִמְרָה:
בֶּן אָדָם! הֱיֵה בַּעַל מַשְׁמָעוּת!

המשך >>>