עִם היות הסירוב המצפוני אקט אישי, רגע של פרישָׁה, מקום חידודה של האינדיווידואליות, שאי אפשר להטיף לו, כמאמרו של ישעיהו ליבוביץ', הוא בה בשעה גם הִפָּתְחוּת והתגלות, רגע של יקיצה. הסרבן מתכנס אל תוכו ועם זאת פניו אל אחֵרים, מַגְלֶה את עצמו פנימה ובה בשעה מתחייב וחובֵר אל סביבת חייו ואל רֵעָיו הסרבנים. וכפל תנועה זה, של היבדלות והתחברות, מייצג את החירות האנושית, את חירות המחשבה, מסמן אפשרויות ומנסח התאזרחות אחרת, התחלה חדשה; מרחב אזרחי פוליטי שמִּתְוָיו האנושיים והמוסריים משורטטים כבר במעשה הסירוב ובמניעיו. אותם סרבני מצפון מעטים העומדים על זכותם לומר לא לשגרת הרוע ולהשתלשלותה באין מפריע, מסמנים משהו אחר. הם ציפור הקנרית המבשרת. אם נדע להאזין להם, לשמוע את קול סירובם, כדבר הסרבן גדי אלגזי, להיות מדוֹבביהם ומְפָרְשֵׁיהם, ולעשות ולו גם צעדים מועטים בנתיב שהם פורצים, האדמה עשויה לרעוד.
להמשך >>>