ספרים שאני אוהב, אני סוגר אותם, מחזיק אותם ביד ולובש דרכם את החולצה. מחכה שהם ייצאו לי מהשרוול. לפני כן, מה שקופץ אליי מתוך ספרים זה רווחים כפולים בין מילים. רווחים אלה הם כבר חלק מהספר, ואני לא רוצה שיתוקנו במהדורות הבאות, אם יבואו. טעויות של מְעַמֵּד הטקסט לופתות אותי. אני קורא, הרבה אני קורא. הרוח מעבירה בשבילי את הדפים, השנים לקחו אותי בן ערובה.

אתה יכול להישאר אתי לכמה רגעים?

שיטה טובה לשים רגליים על מושב האוטובוס שלפניך היא בעזרת ספר. מכיוון שקריאת ספר היא לא דבר שכיח בימינו, מחשבות הנוסעים מתערערות ואינן יודעות מה לעשות עם ניגוד כזה; הנה, אדם חסר נימוס שסוליות נעליו סוחבות אתן שיירי שתן ונמלים מתות ממדרכות העיר, מונחות פרקדן על המושב שלפניהן, אבל רגע, מה זה בידיו? הו! עכשיו הם אינם יכולים להגיד דבר. אני קורא ספר. ללא ספק, אוטובוס הוא המקום הטוב
 המשך וסיפורים נוספים >>>