על הבת היחידה, הרומן החדש של א.ב. יהושע
* “הבת היחידה” עשה לי שמח וטוב על הלב. החל מהעטיפה הצבעונית ובהמשך בעלילה הקצבית שלו, אבל בעיקר בעיקר בדמותה של רקֶלֶה, דמות מתוקה ושובת הלב, ויש הרבה לב ולבבות בספר.
נובלה רעננה, מתוקה ונקייה, נובלה מחויכת עם הרבה אהבה לדמותה של רקֶלֶה, לחיים, לאיטליה.
רוצו לקרוא, לא תתאכזבו. (רחל פארן)
* "יש אולי יותר מדי אלוהים בעולם, ויש מן הסתם גם יותר מדי סיפורים ואולי גם יותר מדי סופרות וסופרים, אבל את הסיפור הזה מומלץ בהחלט לקרוא." (אודי בן סעדיה)
* בנובלה היפהפיה הזו של יהושע, אף אחד אינו כפי שהוא נראה, הזהויות רבות רבדים ומעורבלות זו בזו, כקרנבל המסיכות הוונציאני המתואר אף הוא בספר. כתיבתו של יהושע היא כמו גובלן יפהפה שאלפי הפרטים והתכים הקטנים שבו, מתלכדים ויוצרים יחד תמונה עשירה, מדויקת, מחויכת ומהנה, יתרה מכך, ניתן בנקל להבחין כי נכתבה מתוך הנאה חיוך וחיבה לדמויותיה כולן. כמו כל ספריו של יהושע, גם זה מומלץ בחום! (יעל גור)
פעמוני האזהרה של קסטנר שוב מצלצלים
דיוקן סאטירי רב־עוצמה של ברלין הצוהלת, המתהוללת והמשתגלת בדמדומי ימיה של רפובליקת ויימאר, לפני שהיא נופלת לתהומות הרודנות הנאצית.
עם צאת הגרסה המלאה של הספר בעברית, תחת הכותרת אל האבדון, חוזר אבנר שפירא אל פעמוני האזהרה שהשמיע אז אריך קסטנר. פרסומו המחודש של הרומן גם מספק הזדמנות לבחון את כתיבתו למבוגרים, ולהתוודע אל קורות חייו והמעורבות הציבורית של הסופר בגרמניה שלפני ואחרי המלחמה
הספרים המומלצים של שנת 2020 כאן