ריח עז קידם את פניי בפתח המפעל. הוא עמד באוויר וליווה אותי עד למחלקת התבניות, שם לא חשתי בו עוד, אם משום שהתרגלתי, או משום שפשוט פג. על כל פנים חלל המחלקה לא היה נפרד מחלל המפעל כולו, רק קירות נמוכים ייחדו את שטח המחלקה. שורה של מקדחות דוממות ניצבה לאורך הקיר ובמרכז היה שולחן מתכת כבד ועליו מלחציים גדולים. על מדפים לאורך אחד הקירות היו סדורות תבניות, ובפינה ניצב שולחן משרדי שגיליון שרטוט היה פרוש עליו. אף שליד המקדחות היו פזורים על הארץ שבבי מתכת מסולסלים, ניכר הסדר בכול. המכונות דממו, ולא היה שם איש.

עוד אני מביטה סביבי, והנה נכנס במהירות בחור לבוש סרבל שפניו עטורות זקן שחור מטופח. בידו היה גליל של שרטוט והוא כיוון צעדיו אל השולחן המשרדי. לפתע הבחין בי, ועוד בטרם נעצר ופנה אליי, התחייך ופניו קרנו חביבות. האנגלית בפיו....