|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
אִתי החיים משחֵק הרבה
|
| |
מאת: דויד גרוסמן |
| |
|
רפאל היה בן חמש־עשרה כשמתה אמא שלו וגאלה אותו מייסוריה. גשם ירד על חברי הקיבוץ, שהצטופפו תחת מטריות בבית־הקברות הקטן. טוביה, אביו של רפאל, מירר בבכי. שנים טיפל באשתו במסירות, ועכשיו נראה אבוד ומיותם. רפאל, במכנסיים קצרים, עמד נבדל מהאחרים וכיסה את ראשו ואת עיניו בקפוצ'ון, שלא יראו שהוא לא בוכה. הוא חשב: עכשיו שהיא מתה, היא יכולה לראות את כל הדברים שחשבתי עליה. זה היה בחורף 1962 . אחרי שנה פגש אבא שלו את וֶרה נוֹבָאק, שבאה לארץ מיוגוסלביה, והם התחילו לחיות כזוג. וֶרה הגיעה לישראל עם בתה היחידה, נינה, נערה בת שבע־עשרה, גבוהה ובהירת שיער, שבפנים הארוכות שלה, שהיו חיוורות ויפות מאוד, כמעט לא היתה הבעה. נערים בכיתה של רפאל קראו לנינה 'ספינקס'. היו מתגנבים מאחוריה ומחקים אותה בהליכתה, מחבקת את גופה בזרועותיה ובוהָה במבט חלול. היתה פעם שהיא תפסה שני חֶברֶה שחיקו ...
|
|
|
|
|
| |
קוּקוֹלְקָה
|
|
| |
מאת: לאנה לוקס |
|
|
|
את ההתחלה אינני זוכרת. הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל חמש בערך. זה היה ב־ 1993 . את זה חישבתי מאוחר יותר, כי ב־ 1995, קצת לפני תחילת בית הספר, אמרו לי שאני בת שבע. יש לי תחושה כאילו בילדות שלי היה רק חורף. אני נזכרת באולם השינה הענקי והקר ובמיטות הברזל. הן ניצבו שם באינסוף שורות. בהן ישנו. בלילות וגם בצהריים. כל מה שהותר לנו לעשות במעון הילדים הוגדר במפורש, גם השינה. קודם כול היה על כולנו ללכת לשירותים. אחר־כך היה עלינו להתפשט ולמסור את הבגדים שלנו מקופלים. אסור היה לנו לשמור לעצמנו שום דבר, אפילו לא את התחתונים. אפילו לא כשהחימום שוב כבה. כלומר, הרבה ילדים עשו במיטה, וכדי שלא יתלכלכו כל הבגדים, היה על כולנו לישון עירומים. בעיניי זה היה בהחלט נכון, שהילדים, אשר שוב ושוב המשיכו לעשות במיטה, למרות העונשים, ילכו לישון עירומים. אלא שרבים מאִתנו להמשך >>>
|
| |
|
|
|
|
|
| | מבצע סוף הקיץ  ימים אחרונים של חופש גדול מריחים את סוף הקיץ...
מבחר ספרים חדשים במחירי השקה, מבחר ספרים במכירה מוקדמת, ומארזים מיוחדים שהכנו לכם. ובמלאת 20 שנה למותו - מארז ספרי חנוך לוין.
לספרי המבצע>* ספרים במבצע מיוחד נמכרים בכחצי המחיר
|
|
| |
* המבצע בתוקף עד ה- 15 בספטמבר או עד גמר המלאי . |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
*
שירה סתיו
חִכִּיתִי לַבֹּקֶר. בַּסָּלוֹן הֶחָשׁוּךְ רַחַשׁ חַשְׁמַלִּי עָמוּם אֲלֻמַּת פָּנַס הָרְחוֹב פּוֹלֶשֶׁת מִבַּעַד לַתְּרִיס חוֹצָה אֶת מִרְצְפוֹת הַדִּירָה הָעוֹמֶדֶת לְהִנָּטֵשׁ. חִכִּיתִי לַבֹּקֶר. אִבַּדְתִּי תְּחוּשָׁה, כְּבָר לֹא יָדַעְתִּי כַּמָּה זְמַן עָבַר עָלַי בְּהַמְתָּנָה. חִבַּקְתִּי כָּרִית, הָפַכְתִּי עַצְמִי לְכָאן וּלְשָׁם, נִסִּיתִי תַּרְגִּילֵי נְשִׁימוֹת עַל הַסַּפָּה הַטּוֹבְעָנִית הַשְּׁקוּעָה בְּמֶרְכָּזָהּ. כָּל הַקּוֹלוֹת שָׁכְכוּ. נוֹתַרְתִּי אַחֲרוֹנָה. שָׁכַבְתִּי לְצִדִּי וְחִכִּיתִי לְאוֹר רִאשׁוֹן. חִכִּיתִי לַבֹּקֶר שֶׁיָּקוּם וְהַלַּיְלָה הֶעֱמִיק.
מתוך שריר הלב כל השירים באנתולוגיה >>> |
|
|
|
|
|
.JPG)
.jpg "רק קו שמש אחד / חיים נחמן ביאליק")
.jpg)
.jpg)
