מחפשים ספר טוב? קראו את המלצות המבקרים:

היה שווה לחכות: החדש של דויד גרוסמן הוא ספר חובה
אודי בן סעדיה, וואלה!, על מילים, איפה אתן? ש"מציג עולם חדש ומפתיע, מנעד עצום של צבעים ורגשות - והמון תשוקה. גרוסמן במיטבו."

בדרכו הייחודית מתמרן יון פוסה דמויות, פיסת חבל ארץ נידח וחפצים יומיומיים לכדי תמונה חלומית וקודרת." שני הררי, הארץ, על ויים, ספרו של זוכה פרס נובל לספרות
מה קורה כשגברים נעשים פסיביים ונשים נוטלות את השליטה לידיהן?
תמר משמר, מוסף ספרות ותרבות | ידיעות אחרונות, מציגה זוית נוספת לספר

פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן ליצירה בתחום השירה
מוענק לאודי שרבני על שושנה שושנה שושנה
"כתיבתו מקורית, כנה ומחלחלת עמוק. שרבני עושה במילים כבשלו ומשלב באופן הרפתקני ונועז רבדים שונים של השפה וכמה סוגות כתיבה." ברכות! הספר יראה אור בקרוב

היסטוריות של טבע הוא הזמנה להשתחרר מפרימו לוי ניצול השואה ולהתיידד עם פרימו לוי סופר המד"ב הבדחן
יובל פלוטקין, הארץ, על הספר.
 

האמנות הפשוטה של הרצח
"הפשע בהכישרון של מר ריפלי מסופר מנקודת המבט של הפושע, מבעד לעיניו ולתודעתו. זהו האתגר שהציגה הייסמית' לקוראיה: הזדהות עם גיבור לא־מוסרי — זייפן, חקיין, חמדן, לבסוף גם רוצח — שאותו היא כותבת מתוך אהדה וללא טיפת שיפוטיות, תוך הבלטה של פגיעותו, קסמו וכישרונותיו, ומבלי שהיא מתכוונת להעביר אותו שום תהליך היטהרות." דרור משעני, הארץ, על הספר

ספרה החשוף והעצוב ביותר של אפרת מישורי 
"גיליתי לשירה את הכל חושף את הטראומה המכוננת בחייה, אבל הדרמה האמיתית היא פואטית: הווירטואוזיות שאפיינה את שירתה נסדקת, ובמקומה מופיעה כתיבה חשופה, עצובה וחסרת הגנות."
אלי הירש, ידיעות אחרונות

ספר שמלמד לאהוב

הרומן העגורים עפים דרומה של ליסה רידצן על זקן ובנו מפרק בשקט את מנגנוני השתיקה, האהבה והכאב, ומציע ספר נדיר שמבקש מהקורא להיות אדם טוב יותר." רון דהן, ידיעות אחרונות
"רומן הביכורים של ליסה רידצן מצליח לזקק חיים שלמים מבעד לדעיכתו של אדם זקן. זו יצירה נטולת סנטימנטליות ועודפות, ובאמצעותה רידצן מזקקת חיים שלמים שמהותם, לפני הכל, היא מערכות היחסים שאדם מטפח." אלרי כרמון, הארץ

בכל סרלואי

תחינה

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה
חַיֵּינוּ בֵּין רִגְבֵי הָאֲדָמָה.
אָנוּ נִדְרָסִים תַּחַת הַזְּמַן כִּנְמָלִים
בֵּין סַכִּינֵי מַחֲרֵשָׁה, נוֹשְׂאִים אֶת צַעֲרֵנוּ
בְּגַרְגִּירֵי אָדָם קְטַנִּים, אַדִּירִים
מִמִּשְׁקַל גּוּפֵנוּ

וְעוֹד שָׁנָה. הַבֵּט
בָּאֶגְרוֹף הַקָּמוּץ כַּבַּרְזֶל, בַּיָּד הַמּוּשֶׁטֶת
שָׁעָה שֶׁאֵין בָּנוּ עוֹד כֹּחַ לְהִנָּחֵם. יוֹם אַחַר יוֹם
נִצְבָּר בָּנוּ הַצַּעַר כַּשָּׁנִים בְּרִקְמַת הָעֵץ,
טַבְּעוֹת הַבַּצֹּרֶת, חֲרִיקַת הַשִּׁדְרָה.
בְּשֶׁלָּנוּ הַסַּעַר הַגָּדוֹל

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם, הַבֵּט תַּחְתֵּי הָאֲדָמָה.
הַבֵּט בְּרִבְבוֹת הַצְּעָקָה, תְּפִלָּה קְרוּעַת עֵינַיִם
מִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה, בַּיָּדַיִם הַמְרֻפָּטוֹת
מֵהִתְדַּפֵּק עַל כָּל מִפְתָּן.
לִפְנִים מִמִּדַּת הַחֶסֶד עֲשֵׂה עִמָּנוּ,
שֶׁאֵין סַף שֶׁלֹּא חָתַרְנוּ תַּחְתָּיו.
נַקֵּנוּ מֵאוֹת צָרוּב בְּמִצְחֵנוּ
כְּשֶׁקַע בִּמְזוּזַת הַבַּיִת.

וּבִשְׁעַת הַנְּעִילָה
הִמָּצֵא לָנוּ. עֲנֵנוּ
מִפַּחַד שָׂפָה, בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
הַמְצֵא מְחִילָה לַשְּׁבוּרִים, לַחֲפוּרִים
וְאַל יִנָּעֵל הַשַּׁעַר. וּפְתַח לָנוּ
לְאֶבְיוֹנֶיךָ, שְׁבוּרֶיךָ, בָּנֶיךָ
שָׁמַיִם וְאָדָם שֶׁכֻּלָּם מַעֲנֶה.

מתוך: שברי לוחות שירים

שירים נוספים>