קו אדום

בספרו הרביעי אלחנן ניר מציג את מצוקותיו ושמחותיו של איש דתי, ועושה זאת תוך פנייה לקוראים החיים בעולם נטול מצוות. יצירותיו, כולל האחרונה, מעוררות עניין בזכות משחקי הקרבה והריחוק במחול הדתי־חילוני שהוא מתאר

יותם ראובני, "הארץ", על הספר גוף שנתת בי

שירו המופשט של הכוח

ניצן ליבוביץ' על הספר:

ענת מטר מציגה בספרה החדש, על דלות המוסר, ביקורת חריפה על מייצגי החשיבה הביקורתית באקדמיה. היא מראה כיצד ניתוקו של השיפוט המוסרי מהמציאות הפוליטית הקונקרטית מוביל לעמדות מופשטות שתומכות בפועל במבני כוח ודיכוי ומצדיקות חוסר מעורבות פוליטית

דברים נתונים ואין פתחי יציאה

נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
איה אליה על נבדה של מיטל זהר

גלגלים שמקרבים את הסוף

'קונכיות' של גונן נשר מצליח לצאת בשלום מהטריטוריה השחוקה של רומן אוטוביוגרפי על הורה דועך

ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות

מתאים לך ככה שאת צוחקת
יונה טפר
שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

להמשך>

לשמוע את השומעות
חדוה הרכבי מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
לילך לחמן על עד שוב אשמע אותך

איש הדיאלקטיקות המשוכללות

אפשר לראות בקובץ רשימות הפרוזה המוקדמות של נתן אלתרמן משנות השלושים כיצד הוא הולך בין הטיפות, מצד אחד נמנע מלשלול את ביאליק ובני דורו, אך מנגד, גם מקפיד לא לזהות עצמו עם שלונסקי המורד בביאליק: העיקר לא לפסול פסילה גמורה איש משני המחנות הניצים, אך להתבלט בסוף הדיון כחכם יחידי
אורין מוריס, הארץ, על סער ופרץ, פרוזה ומאמרים מאת נתן אלתרמן

מעולם לא הייתי מוגנת

מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.

יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.

מן העיתונות>>>

המלצות קודמות >>>