שומע גופו
שׁוֹמֵעַ גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם
שִׂיחָה עַל מוֹתוֹ הַצָּפוּי
וְהוּא חַיָּב לְהָגִיב,
חוֹשֵׁב - מִמֵּילָא לֹא
אוּכַל לָנוּחַ בְּכִסֵּא זֶה,
שֶׁהֲרֵי חֶפְצֵי הַחֶדֶר
כְּבָר מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָם אֶת מְקוֹמִי.
שׁוֹמֵעַ גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם
אֶת צְעָדָיו הוֹלְכִים מִמֶּנּוּ לַתְּפִלָּה,
מִשְׁפַּחְתּוֹ מַבִּיטָה בִּתְמוּנוֹתָיו הַיְשָׁנוֹת
ויְושֶֹׁבֶת לְשֻׁלְחָנו לִסְעדָֻהּ
שֶׁל הַמַּאֲכָלִים שֶׁשָּׂנֵא בְּחַיָּיו.
שׁוֹמֵעַ גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם
אֶת סְפָרָיו נִסְגָּרִים
בַּדַּפִּים בָּהֶם עָזַב סִימָנִים -
וְגַם הוּא מִסְתַּלֵּק לִרְצוֹנוֹ.
תפילת אב על בנו
רְאֵה אֶת בְּנִי
שֶׁלֹּא יִתָּקֵל, שֶׁלֹּא יִפָּרֵד,
שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה חֶרְדוֹתַי אָרְחוֹתָיו.
רְאֵה אֶת בְּנִי,
שֶׁהָיָה אֶחָד מִמֶּנּוּ
לָדַעַת אֶת נַפְשִׁי.
בְּטֶרֶם רְאִיתִיו וְאַף מֵאָז
נִסְפָּרִים בִּי רְעָשָׁיו.
הַבֵּט בּוֹ קוֹנִי,
חַיָּיו מְצִיצִים בְּמַעֲשַׂי
בּוֹחֵן הֵיכָן נוֹפֵל לִבִּי.
עונות
לזכרה ולעילוי נשמתה
של שיר מונזון ז"ל
הנדירה והנפלאה
שנהרגה בתאונה במהלך שירותה הצבאי.
שֶׁמָּא אֶפְשָׁרִית חֲלֻקָּה עוֹלָמִית אַחֶרֶת:
הָעוֹנוֹת אֵינָן מַחְלִיפוֹת אֶת מְקוֹמָן
כְּבָר אֵין לָהֶן זְמַן,
בְּכָל אֶרֶץ הַחֹרֶף קָבוּעַ בִּרְחוֹב מְסֻיָּם,
הַקַּיִץ תְּמִידִי בְּאוֹתוֹ עֵמֶק
וּסְתָו וְאָבִיב יַחְדָּו בַּחוֹף.
אָדָם עוֹבֵר בְּרַגְלָיו מֵעוֹנָה לְעוֹנָה
לָדַעַת מָה הַבְּגָדִים הָרְצוּיִים
עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ.
דָּגִים וְרַקְדָנִים מְקַפְּצִים בַּיָּם וּבַחוֹל
כְּשֶׁהַחַכּוֹת הֵן חֲנִיתוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם קָדוּם.
גַּם אַתְּ מִתְהַלֶּכֶת בְּבֵיתֵנוּ בִּצְעָדִים חָרְפִּיִּים
וּבְעֶטְיָם קָשֶׁה לִי לְנַחֵשׁ עוֹנַת חַדְרֵךְ.
עד מתי
עַד מָתַי אָדָם קוֹרֵא
בְּעַצְמוֹ לִבְנוֹ, בּוֹא עַתָּה אֵלַי
כְּדֵי שֶׁאֲבָרֵךְ, כְּדֵי שֶׁתִּסְלַח, כְּדֵי
שֶׁתִּזְכֹּר אֶת יַלְדוּתֵנוּ.
וּמִמָּתַי שׁוֹלֵחַ בִּמְקוֹמוֹ אָדָם אַחֵר
לִבְנוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא בִּשְׁמוֹ, בּוֹא
עַכְשָׁו אֶל אָבִיךָ, לְהַקְשִׁיב מִפִּיו
לְכָל אוֹתָם מִשְׁפָּטִים.
עַד מָתַי אָדָם הוֹלֵךְ לַמֶּרְחַקִּים
כְּדֵי לְהַכִּיר מְקוֹמוֹת שֶׁאֲלֵיהֶם אוּלַי
עוֹד יַגִּיעַ, וְכָךְ אַף פַּעַם לֹא יִצְטָרֵךְ
לוֹמַר: "רַק עַתָּה לָרִאשׁוֹנָה הִגַּעְתִּי
לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מוֹלַדְתִּי וְאֵינוֹ בֵּיתִי
וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם בּוֹ חֶלְקִי".
סדר הדברים
הַיּוֹם נַחְזֹר אֶל הַסֵּדֶר, כָּךְ הֻבְטַח,
מֵעֵין שִׁיבָה לְעַמּוּד נֶעֱזָב:
לִקְרֹא דַּפִּים כְּסִדְרָם, הַפְטָרָה נְכוֹנָה
רַק לְאַחַר פָּרָשָׁה מַתְאִימָה.
מִסִּדְרֵי הַיְלָדִים לֹא אוּכַל עוֹד לְהִתְעַלֵּם:
הֵם יָשׁוּבוּ לַמְּקוֹמוֹת הַקּוֹדְמִים בְּצַד הַשֻּׁלְחָן
וְיִקְרְאוּ רַק בְּאוֹתָם הַקּוֹלוֹת
שֶׁבָּהֶם הָיוּ אֲמוּרִים לְהַשְׁמִיעַ אֶת גִּילָם,
אֲפִלּוּ הַחֹם הֶחָדָשׁ שֶׁהִכְרִיז עַל עוֹנָה חֲמִישִׁית מִשֶּׁלּוֹ
יֻכְרַח לַחְזֹר אֶל כְּלָלֵי טִבְעוֹ הָרִאשׁוֹן.
הַיּוֹם נָשׁוּב אֶל הַסֵּדֶר, כָּךְ הֻבְטַח,
אֶת הָרַעַשׁ שֶׁבָּרַח מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה
וְהוֹתִיר בָּנוּ צָהֳלָה מוּזָרָה
נְבַקֵּשׁ לַעֲצֹר.
וְאוּלַי רַק אֵלַי יְבוֹשֵׁשׁ הַסֵּדֶר לָשׁוּב
וְאוּכַל עוֹד לִזְמַן מָה לְנַסּוֹת עַל עַצְמִי אֶת הַשִּׁבּוּשׁ הַנִּפְלָא,
אֲבָל פְּרָטִים מוּזָרִים שֶׁהָפְכוּ לְמֹחִי יֹאמְרוּ:
זֹאת כְּבָר לֹא הַשָּׁעָה, מִשֶּׁשַּׁבְנוּ כֻּלָּנוּ לְסֵדֶר הַדְּבָרִים -
אָז גַּם אַתָּה לְסִדְרְךָ מִתְבַּקֵּשׁ לָשׁוּב.
עצמם
הַיָּמִים עַצְמָם יוֹדְעִים לָמוּת, לְמָשָׁל
כְּשֶׁצָּרִיךְ לִמְנוֹת אוֹתָם בְּסוֹף אָדָם.
הֵם גַּם יוֹדְעִים לִהְיוֹת עֶצֶם לוֹחֵץ
וַאֲמִירָה קָשָׁה וְגוּף שֶׁנִּתְפָּס, אַךְ
אָנוּ בְּטָעוּת סוֹבְרִים שֶׁכָּל עִנְיָנָם
הוּא רַק לְהַמְצִיא לְחַיֵּינוּ זְמַן
שֶׁבּוֹ נִתְרַחֵשׁ.
***
מבחר ושירים חדשים מאת מירון ח. איזקסון | כרך ב | ערך: דן מירון
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ ולמחבר