מתוך: שש שעת שחר
כשהלילה התפוצץ מעל עיני
כְּשֶׁהַלַּיְלָה הִתְפּוֹצֵץ מֵעַל עֵינַי וּקְרָעָיו
זָחֲלוּ עַל רֹאשִׁי קָרִים מִמַּאֲמָץ
יָדַי חִפְּשׂוּ אֶת עֵינַיִךְ מִבַּעַד רֵיחוֹת
הֶעָשָׁן
גּוּפִי מִתְכַּוֵּץ בְּפִנַּת בִּכְיֵךְ
קוֹרֵא לָרוּחַ
מִנֶּגֶד נִצְּבוּ אוֹדְמוֹת שָׁעוֹת
שׁוֹרְקוֹת
אין בית
אֵין בַּיִת שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת מֵתוֹ
עַל כַּפַּיִם כָּתַב מִי שֶׁכָּתַב וְהָלַךְ
לָשֵׂאת אוֹתָךְ בִּתִּי בְּבָתֵּי תֹּם עִתּוֹ
זוֹכְרֵךְ בִּזְהֹר זְרִיזוּתֵךְ זוֹרַחַת שֶׁלָּךְ
הֶָרַגע הָרוֵֹגעַ לַָגעַת מִתְיֵַגּעַ וְנְִרָגּשׁ
בַּשֶּׁקֶט שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ נוֹשֵׁק קַשּׁוּב בִּקֵּשׁ
עֵת בַּשַּׁעַר נָקַשְׁתְּ עִקֶּשֶׁת לְתַקְשֵׁר אֶת מַגַּשׁ
הָאֵפֶר בִּי רוֹתֵחַ נִשְׂרָף כְּפָרִי נִטְרָף כְּמוֹקֵשׁ
על קירות בארי
עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּה
שש שעת שחר
שֵׁשׁ שְׁעַת שָׁחַר
הַשֶּׁמֶשׁ מְמַשְׁמֶשֶׁת אֶת הַחֹשֶׁךְ יַלְדָּתִי בַּת הַשָּׁלֹש שָׁחָה
אֶל הַשְּׁבִיל הַנּוֹשֵׁךְ
אֶת הַמִּדְבָּר וּמוֹשֶׁלֶת כִּמְהַלֶּכֶת
בַּמַּעֲלֶה כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים
עֵדִים וְאוֹהֲדִים וְהִיא דּוֹהֶרֶת
בִּשְׁבִיל הַנָּחָשׁ לֹא נִכְשֶׁלֶת הָעֲיֵפִים
נוֹפְלִים וּפֶתַע לַפִּסְגָּה עַפְנוּ לְתִפְאֶרֶת
הַיַּלְדָּה בַּת הַשָּׁלֹש זַ"ל עַתָּה בִּתָּהּ
הַזּוֹכֶרֶת טִלְפְּנָה אֶתְמוֹל עָלִיתִי לִמְצָדָה דּוֹהֶרֶת
בִּשְׁבִיל אִמָּא בַּת שְׁלֹש עֶשְׂרֵה מְקַדֶּשֶׁת אוֹתָהּ
*
הַגֶּשֶׁם הוּא דִּמְעַת הָרָקִיעַ הַבּוֹכֶה עַל הַפְּרֵדָה
הָעֲרָפֶל הוּא אַנְחַת הָאֲדָמָה הַשְּׁלוּחָה לִמְרוֹמִים
רַק אַתָּה גֶּבֶר נֶעֱזָב בְּמִדְבַּר הָעֲנָנִים עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה
רַק אַתָּה קוֹל קוֹרֵא הוּא עוֹד פַּעַם יַעֲנֶה הָרַעַם
קוֹרֵא וּכְנָפֶיךָ נִפְנוּף זֶה הַבָּרָק הַטָּס בְּזִכְרוֹנְךָ
הַצַּעַר הַגּוֹבֵר בַּחֹרֶף שׁוֹכֵךְ בַּקַּיִץ וְשׁוֹקֵעַ בְּעַצְמוֹתֶיךָ.
מתוך: קשור בשפע שורשים
*
הִנֵּה יָרְדוּ הֶהָרִים,
אָבִי, סָבִיב נִבָּטִים מִדְרוֹנוֹת
שֶׁהִכִּירוּנִי וַאֲנִי חָפַרְתִּי
לְיַד הַכֶּרֶם שֶׁנָּטַעְתָּ.
לֹא מִכְרֵה. חָפַרְתִּי
צֵל שֶׁשָּׁט וְרוּחַ שְׁחוֹרָה
שֶׁכִּסְתָּהּ, עָלִינוּ. וַאֲנִי וְאָבִי
לְבַד עִם הַלַּיְלָה, וְהָהָר שֶׁיָּרַד
יְפֵה עֲנָפִים; וּמַיִם שֶׁגִּדְּלוּנוּ,
מְכַסִּים. עַל פָּנַי תְּהוֹם
אֵין עוֹף. מְרַחֵף בַּשָּׁמַיִם
עוֹף הֶהָרִים, הַבְּכִי בְּקוֹלוֹ.
הַמִּדְרוֹנוֹת שֶׁהִכִּירוּנוּ
בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת מְכַסִּים עָלֶיךָ
לְיַד הַכֶּרֶם שֶׁנָּטַעְתָּ
שָׁרָשִׁים רַבִּים קָרַעְתִּי.
מַשֶּׁהוּ קָרָה
הִיא מוֹצָה אֶת תִּקְווֹתָיו
עוֹרֵק עוֹרֵק
בַּחַלּוֹן פָּנָס נִרְעַד וְהִתְעַוֵּר
אֹזֶן לְבָנָה בְּיוֹם קָרָה
שְׁנֵי עוֹרְבִים שֶׁנִּמְלְטוּ
הַחוּטִים רֵיקִים
תֵּבַת הַנּוֹף רֵיקָה
מַשֶּׁהוּ קָרָה.
*
נְקִישׁוֹת מוֹנוֹת.
מַגַּע הָרוּחַ בַּדֶּלֶת
כִּפְרֵדָה.
צְמַרְמֹרֶת צוֹפָה מִצְּרִיף מְרֻחָק.
אֶתְמוֹל אָרְבָה בַּדֶּלֶת מִמּוּל.
שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַיִךְ כִּפְקַעַת תַּיִל.
שְׂרֵפוֹת קַיִץ שְׁרִיקַת סִדְרִיּוֹת.
חוֹחִית נוֹטֶשֶׁת קִנָּהּ.
דְּמָמָה קוֹצָנִית.
סְתָו א
סְתָו שִׁיֵּר אֶת רֹאשְׁךָ.
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן רוּחַ
מִתְחַנֶּנֶת שֶׁתִּפְתַּח לָהּ.
בַּגַּנִּים שׁוֹרְקִים כָּל הַסִּפּוּרִים
עַל הַסְּתָו. בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁלְּךָ
אַתָּה נִזְהָר פֶּן יִתְקָרֵב. נָחָשׁ —
מֵאָחוֹר, הַקַּיִץ, שֶׁהִכִּישׁ לֹא
פַּעַם אַחַר־כָּךְ. מְלֻבָּשׁ הֵיטֵב
תֵּלֵךְ לְשׁוֹטֵט שׁוֹמֵעַ אֶת בְּכִי
הָרוּחַ הַמְקוֹנֶנֶת עַל שֶׁאָבַד
לָהּ. לוּ עֵירֹם הָיִיתִי לְפָחוֹת
כָּרוּחַ; כְּנַחַשׁ הָיְתָה נוֹגַעַת:
בְּפָנֶיךָ הָרֶוַח; הַמִּשְׁתַּנֶּה
אַתָּה עוֹדְךָ? שָׁם
רֹאשְׁךָ. עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן
בִּשְׁעַת סְתָו בַּגָּן, הָעִדָּן
הַחוֹלֵם; אַתָּה מְגָרֵשׁ.
אַחַר אֵשׁ לוֹחֶשֶׁת בַּפִּנָּה.
**
מָחָר
כְּשֶׁתֹּאמַר כֵּן לַיּוֹם
הַמַּפְנֶה אֶת גַּבּוֹ
וְתַעֲנֶה תּוֹהֶה לְיוֹם
הַמֵּרִים פָּנָיו
פָּנֹה
תֵַּדע
כִּי
פֹּה
זָע
מַשֶּׁהוּ שֶׁל אִי שֶׁקֶט
יוֹתֵר בְּעַצְמוֹתָיו דַּמֵּה
לְךָ כִּי יוֹם שִׁשִּׁי
הַיּוֹם בַּמַּהֲלָךְ אֲשֶׁר
מַדְלִיק שֵׁנִית אֶת נֵרוֹתָיו
כְּעַנְפֵי הָעֵץ הָרָצִים
אַחַר הָרוּחַ הַמְצַלְצֶלֶת
בַּעֲלֵיהֶם
כְּפָעוֹט הַמְחוֹלֵל עַל
צֵל אָבִיו
הַנָּע
כְּשֵׁם אַחַר פִּשְׁרוֹ
בְּבוֹא הַשְּׁאֵלוֹת לַעֲנוֹתוֹ
פְּשִׁיטָה שֶׁאֵין לָהּ שָׁחַר
בְּשׁוּב לְאוֹת שׁוֹתֶתֶת
אֶל מָחָר עָיֵף מִמֶּנָּה.
**
הַגֶּשֶׁם הוּא דִּמְעַת הָרָקִיעַ הַבּוֹכֶה עַל הַפְּרֵדָה
הָעֲרָפֶל הוּא אַנְחַת הָאֲדָמָה הַשְּׁלוּחָה לִמְרוֹמִים
רַק אַתָּה גֶּבֶר נֶעֱזָב בְּמִדְבַּר הָעֲנָנִים עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה
רַק אַתָּה קוֹל קוֹרֵא הוּא עוֹד פַּעַם יַעֲנֶה הָרַעַם
קוֹרֵא וּכְנָפֶיךָ נִפְנוּף זֶה הַבָּרָק הַטָּס בְּזִכְרוֹנְךָ
הַצַּעַר הַגּוֹבֵר בַּחֹרֶף שׁוֹכֵךְ בַּקַּיִץ וְשׁוֹקֵעַ בְּעַצְמוֹתֶיךָ.
**
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁרוּחַ שְׁטוּת שָׁבָה בּוֹ
אַשְׁרֵי עֲנִיַּי, הָרוּחַ
לוֹחֵשׁ: תָּשׁוּב בַּגֶּשֶׁם לַמִּדְרוֹן, לָרַקֶּפֶת,
בַּשִּׁטָּפוֹן תָּשׁוּב לַמִּדְבָּר.
הַחוֹל שֶׁמִּלֵּא אֶת הַסֶּכֶר יְמַלֵּא אוֹתְךָ.
וּבַשָּׁמַיִם תְּבָרֵךְ הַכֹּל, אֶת נֶפֶשׁ הָרוּחַ, הַגּוּף.
***
מתוך: שש שעת שחר וקשור בשפע שורשים | אנדד אלדן