ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

     דברים נתונים ואין פתחי יציאה
    נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
    איה אליה על נבדה של מיטל זהר
     
    ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
     
     

    מתאים לך ככה שאת צוחקת
    יונה ט
    פר
    שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
    בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

    להמשך>

     
    לשמוע את השומעות
    חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
    לילך לחמן על
     עד שוב אשמע אותך
     
     
     
    מעולם לא הייתי מוגנת
    מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
    יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
     
     
     
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
    להמלצות נוספות >>


    אפס עד 12  / ארנה קזין

    "...אני נועצת מבט בעיני החיה שבחיקי. העיניים נפוחות, בולטות, כמו של יצור מכוכב אחר. הצבע אפור. הגוף פצפון. השיער שחור. חייזר בחיק. הלב שלי שוקע ואני מנסה לרומם אותו: טוב, אין מה לעשות. זאת היא. זהו הייצור שהתחייבתי לאהוב. זה לא יהיה קל. היא ממין אחר. היא זרה גמורה. אבל התחייבתי".

    כך, בהתחייבות לאהוב, למרות הספקות והדכדוך, נפתח היומן שכתבה ארנה קזין בשנה הראשונה בחיי בתה – שנת ההורות הראשונה שלה עצמה; שנת האמהות הראשונה של בת זוגה. אחר כך באה השגרה: ימים באים והולכים. משימות קטנות, רגשות גסים, אתגרים פשוטים. תיעוד של היומיומי במלוא מובן המלה: קשיי היניקה של בתה הפעוטה, הפצעונים שעל פניה, החיתולים המתכלים, רגעי המתח הזוגיים ורגעי העונג; הבכי בערבים ( גזים? נזלת? עייפות? פחד להיפרד מהיום ולעבור אל הלילה?)

    מתוך השגרה של שנת ההורות הראשונה, מצליחה קזין לחצוב את הבלתי שגרתי. היא מתבוננת מקרוב בציפורים של תל אביב, מהרהרת במלות שירי הערש שהיא שרה לבתה, משוטטת בעיר איתה ובעקבותיה, משקיפה על האמהות של בת זוגה; חוגגת את הזוגיות ולומדת את הבדידות; מחפשת תשובות לשאלות המטרידות בספרי שירה, בפרוזה, במסות.

    אפס עד  12 הוא יומן אישי, פיוטי ומהורהר של הורה בתחילת דרכה. הוא עשוי להעניק השראה לכל אם ולכל הורה, שיצאו לדרך בעקבות ההתחייבות לאהוב ברגע הלידה.

    ***

    ארנה קזין, ילידת 1967, סופרת ועיתונאית. עד כה ראו אור ספריה "במרחק הליכה" (בבל, 2004), "פיקניק" (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006), ו"על הנוחות" (בבל, 2008). הנובלה "דיסטנס" ראתה אור באנתולוגיה "מאחורי הכסף יש סיפור" (אחוזת בית, 2010). ארנה קזין היא כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2009.


    קישורים
    ______________________________________________

     הפרק הראשון מתוך הספר

     יומני הנסיכה - סגנון הכתיבה של קזין ישיר אך נטול סנטימנטליות, ריאליסטי אך מרבה להתכתב עם יצירות ספרות: שירה, פרוזה, ואפילו ספרי עיון והדרכה
    סקירה ב"הארץ"
     
     
    להיות אמא, אבל אחרת - כתבה בהארץ - גלריה

      חוויה רגשית ואמנותית - תמר מרין, הארץ

     
    "את ספרה של ארנה קזין, אפס עד 12, קשה להגדיר במילה "יופי"-
           כי הוא מעבר ליופי: הוא נחמה, פאר של צניעות וכנות"
    .
           בילי מוסקונה לרמן על הספר

      בדרך אל החיתולים - מרמלדה  ממליצים


      ארנה קזין בלקסיקון הספרות העברית

    ______________________________________________



    שם ספר:  אפס עד 12
    מחבר/ת:  ארנה קזין
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    עורך/ת:  דפנה בן צבי
    מספר עמודים:  176
    מקור / תרגום:  מקור
    דאנאקוד:  31-4712
    מועד הוצאה לאור:  תשע"א / 2011

    מחיר :  82 
    מחיר באתר:  41 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור