בכרך זה קובצו כל שיריו של מאיר ויזלטיר שנכתבו במהלך המחצית הראשונה של שנות השמונים, בשנים 1985-1980. בעשור ההוא נדפסו שירים אלה בשני ספרים נפרדים, "אי יוָני" ו"מכתבים ושירים אחרים". מנקודת המבט של 2010, שירי הספר הם דיוקן אישי מרתק של תקופה קרובה-רחוקה, העידן האחרון שקדם לזמננו – רגע אחד לפני פרוץ העידן החדש המעצב אותנו היום בכליו: מחשב הביתי, אינטרנט, דוא"ל, לפטופ, טלפון נייד, די.ווי.די, פלסמה, טיסות שכר זולות לכל אתר. רבים מן השירים נכתבו בצלה של מלחמת לבנון הראשונה; והכל נכתב זמן קצר לפני קריסת הסדר הבינלאומי הישן של מזרח-מערב (קומוניזם-קפיטליזם), ועל סף הקיטוב התרבותי החדש של צפון-דרום או מזרח-מערב אחר; ובמסע אישי אוטוביוגרפי מבגרות צעירה של שנות השלושים לבגרות אחרת, שנות הארבעים.
א ר ב ע י ם -
שירים 1985-1980
מכתָבים
ערים על תלָּן
בית ספר למשוררים
אי יוָני
בעד ונגד
שירים אחרים
סונטה אחרת
אל תבקשי שאהיה כתמול-שלשום;
התמול כבר גז והשלשום אבד.
עכשיו נשארת הלשון בלבד
לקבר ולהספיד, לבסוף לסתם
את הגולל על פרפורי הלב
ועל נגון דמנו כך וכך
שנים ורגעים. עכשיו נשכח
לאט את הרננה ואת הכאב.
בעל-כרחנו ננשל את כל
ילדי רוחנו מקפת הירשה
המרקנת. יהמרו על שכול
אפר כבלוק בטון. שתה, אכול
ובהה. בקצה הזכרון תשרד אושה
ותנצנץ, רסיס זגוגי בחול.
קישורים
השיר ששר החתול לציפור | יואב רינון, הארץ, על שירי הספר
דפנה שחורי, ישראל היום, על הספר
מאיר ויזלטיר מוציא מחדש שירים שפרסם בתחילת שנות ה-80. כבר אז הוא ידע שהמצב לא משהו, ומאז רק נהיה פה רע יותר. הציונות חולה, המלחמות מיותרות, תל אביב גוססת, ו"מבחינת הגובה האינטלקטואלי, לימור לבנת נמוכה מעשב"
ראיון ל 7 לילות, ידיעות אחרונות
דרור בורשטיין , הארץ, על חרדות וגעגועים בשירת מאיר ויזלטיר
מן העיתונות
.. ובכל זאת, יש כאן באוסף הזה שני שירים מושלמים ממש בסוגם. האחד הוא סונטה קיצבית מחורזת להפליא, אכזרית מאין כמותה, ובכל זאת משועשעת ומשעשעת, הקרויה "סונטה:שדי הקוקסינל", בה מתאר ויזלטיר גבר נדכא וצולע ("מעין גימוד של אטלס המכתיף") , הנזקק לשירותי קוקסינל באחת החצרות האחוריות של תל אביב ("למוץ בסתר משהו חמים/ את שדי הקוקסינל המולחמים"). האחר הוא שיר גדול גם באורכו וברוחבו וגם ברטוריקה הנהדרת שלו הקרוי "קטע על פי אפיקטטוס" (מתוך הסדרה "בית ספר למשוררים"), שבו לועג ויזלטיר (שוב לועג, תמיד) לאנשים שמוכנים לשאת בכל סבלות התיירות בכל ארצות העולם, אבל לא מפסיקים לקטר בארץ מולדתם.
תוך כך מגלה ויזלטיר את בקיאותו הכריזמטית גם בחמדות תבל וגם במיפגעי תבל, החל מהצוקים הלבנים של דובר והפיקסוס של פיקאסו ועד לפשפשי פריז וכייסיה הזריזים של נפולי: "ובאולימפיה אין דברים כאלה?/ השמש לא קפחה על ראשיכם, הקרה לא צמררה אתכם?/ לא חטפתם שפעת, שלשולים מגעילים, כאבי ראש?/ לא הצטופפתם בחדרי-מלון דחוסים/ עם ריחות של גופים זרים וחומרי חיטוי?". ויזלטיר. אי אפשר לטעות. כשהוא טוב, הוא טוב מאוד.
מנחם בן, מעריב, דצמ' 2010
הכוח לא פג
לפני שהיום-יומי נהפך לבנאלי, מאיר ויזלטיר מניח את המלים על הדף. שורה ועוד שורה, בלי לדחוס או ללחוץ, הן נצמדות זו לזו ויוצרות קול חילוני, לא מתלהם, לא מסתתר. הספר "ארבעים" מקבץ שירים שכתב בין 1980 ל-1985 והופיעו בעבר בספרים "מכתבים ושירים אחרים" ו"אי יווני".
כוחם לא פג מאז.
הארץ - גלריה, המלצות לסופשבוע, 3/12/10