נסיקה
וּמֵהָאַיִן, בְּהַפְתָּעָה לִפְנוֹת עֶרֶב, הַפְּרִיצָה לָרְחוֹב,
צַמָּרוֹת גְּבוֹהוֹת לְלֹא סוֹף
לָחוּשׁ חַיּוּת בְּכָל הָאֵיבָרִים, לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי כְּמוֹ
אֶת אֱלֹהִים. יֵשׁ נְסִיקָה שֶׁמֻּתָּר לְהַאֲמִין בָּהּ.
*
לכל מקום שאליו אני הולך, אני הולך לארץ ישראל
ר' נחמן מברסלב
לְכָל מָקוֹם שֶׁאֵלָיו אֲנִי הוֹלֶכֶת
אֲנִי הוֹלֶכֶת לְבֵית הוֹרַי
בְּלִבִּי מִשְׁכָּן
לַאֲרוּחוֹת שַׁבָּת
וּפָנַי מַבִּיטוֹת בְּפָנַי
הָאֲחֵרוֹת, כִּשְׁנֵי כְּרוּבִים
מֵעַל הַכַּפֹּרֶת.
אני פוחדת על הילדים שלי
שֶׁהֵם לֹא יִתְחַתְּנוּ
אוֹ שֶׁיִּתְחַתְּנוּ
וְיִהְיוּ לָהֶם נִשּׂוּאִים רָעִים
וְהֵם לֹא יְסַפְּרוּ לִי
אוֹ שֶׁיְּסַפְּרוּ.
אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁיְּנַצְּלוּ אוֹתָם, שֶׁיֵּלְכוּ
לְאִבּוּד, שֶׁיִּרְעֲבוּ,
שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם חַם אוֹ קַר, שֶׁאֲנִי לֹא אֶהְיֶה
הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵם יִתְקַשְּׁרוּ אֵלֶיהָ.
שֶׁיֹּאהֲבוּ מִישֶׁהוּ רַע,
שֶׁיִּתְבַּיְּשׁוּ בְּעַצְמָם,
שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם יְלָדִים חוֹלִים,
שֶׁכָּל הָעוֹנוֹת יִהְיוּ קַיִץ
חַם מִנְּשֹא, שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁעוֹת
בַּפְּקָקִים, בַּזִּהוּם, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם
סַבְלָנוּת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לָהֶם עֲבוֹדָה,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לָקוּם בַּבֹּקֶר.
אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלִּי יִהְיוּ דּוֹמִים לִי,
שֶׁלִּפְעָמִים הֵם לֹא יֹאהֲבוּ אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם
מֵרֹב דְּאָגָה שֶׁתַּסְתִּיר אֶת הָאַהֲבָה כְּמוֹ לִקּוּי
חַמָּה.
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי חַיָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה
אֶת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי מִתְמוֹסֶסֶת לִדְאָגָה, וְהַדְּאָגָה
לַחֲרָדָה וְהַחֲרָדָה
לַעֲיֵפוּת, וְהָעֲיֵפוּת לַאֲדִישׁוּת,
בּוֹהָה בָּהֶם יְשֵׁנִים, מְנֻתֶּקֶת מֵהָרְגָשׁוֹת הַכְּבֵדִים,
הַיְלָדִים שֶׁלִּי שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתִי וְשֶׁזָּרִים,
הַיְלָדִים שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹכִי וְלֹא חוֹזְרִים.
*
אוי להם לעובדי כוכבים שאיבדו ואין יודעים מה שאיבדו
סוכה נה ע"ב
אֲבָל אֲנִי שֶׁאִבַּדְתִּי וְיוֹדַעַת מָה אִבַּדְתִּי
אֵין לִי תַּקָּנָה,
נְשִׁימוֹתַי קְצָרוֹת בְּצִפִּיָּה
לְאַהֲבָתוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע
וְאֵין לִי דֶּרֶךְ לְהַחְזִיר אוֹתוֹ וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַמְשִׁיכָה
לְסַפֵּר בְּקוֹל עַל אַהֲבָתִי לֶאֱלִישָׁע.
בּוֹא אֱלִישָׁע
לַמֵּד אוֹתִי אֵיךְ מַנִּיחִים
לֶחִי עַל לֶחִי
פֶּה עַל פֶּה
שָׂא אוֹתִי
אֶל מִטַּת עֵץ בַּעֲלִיַּת גַּג,
הוֹרֵד אֵלַי אֶת הַשָּׁמַיִם
חַמְצֵן אוֹתִי, רַפֵּד אֶת תּוֹכִי
בְּשֶׁבַע דְּנֶחֱמָתָא
וְאָז הַשְׁאֵר אוֹתִי
חַסְרַת נְשִׁימָה
לָמוּת וְלִחְיוֹת
בְּתוֹךְ אַהֲבָתְךָ.
יש יום כזה
הַיָּם חָלָק כִּרְאִי
וְכָל הָעוֹלָם מְעִי הַדָּגָה,
הֵיכָן שֶׁמֻּנָּחוֹת עֵינַי שָׁם טוֹב,
גְּבוּלוֹת הַגִּזְרָה בְּכַף יָדִי
וְגַם הָרָחוֹק
עַכְשָׁו קָרוֹב, פָּתַרְתִּי נָכוֹן
אֶת כָּל הַחִידוֹת. יֵשׁ יוֹם כָּזֶה וְהוּא הַיּוֹם,
בְּכָל סֵפֶר שֶׁאֶפְתַּח
מִכְתַּב אַהֲבָה.
***
בחוץ שֶׁקֶט שירים מאת יעל סטטמן | סדרת רתמוס לשירה | עורך: ארז שוייצר
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ