בחורה צעירה עוברת לגור בשכנות לאיש מבוגר ונפשה נקשרת בנפשו. במהלך השיחות הנרקמות ביניהם היא מגלה את הילד, הנער הצעיר, והגבר שהם אחד, ומתוודעת לעלילת חייו המטלטלת, ולעוצמת אהבתו החוצה גבולות חיים ומוות לאישה שמתה מזמן. תוך כך מבצבץ ועולה מארצות המתים סוד שנשמר ונקבר בימי ילדותו.
"בשניות הראשונות לא הבין מה קרה לגופו ושלח את כף ידו למשש את הבטן. הגוף שלו התרוקן מאוויר והפך קל כנוצת ציפור. אם לא היה רואה את רגליו ונעליו מונחות על האדמה היה בטוח שהוא עף. נדמה היה לו שגופו מרחף ומטפס גבוה יותר ויותר, כאילו הוא מבקש לפרוץ את מחסום הבשר והעור. משקל ראשו היה כמשקל גרגר אפונה במטבחה של האיכרה. הפְּנים שלו נעלם, נשארה רק קליפת עור דקיקה ושקופה.
ואז הבין. ככה מרגישה חיה נרדפת כשהצייד שלה נעלם. מתאדֶה. לא קיים עוד. ככה מרגישים חופש. ככה חשים כשהפחד נפרד מהגוף. הוא קם בזהירות ובאיטיות וחזר לבית, פתח את דלת הרשת ואבא שלו עמד מולו.
'איז'ו,' חיבק אבא את ראשו וכתפיו. 'בוא, נצא לראות את הרוסים.' "
במהרה תישוב הרוח, הוא הרומן השני פרי עטה של רוני שריג. בפרוזה צלולה וטעונה היא משרטטת דיוקן מרתק ומרשים, המבוסס על סיפור חייו של ישראל לוין איש קיבוץ יגור.
רוני שריג היא כותבת, חוקרת, ומרצה ללימודי יפן ומזרח אסיה. ספריה הקודמים ראו אור בהוצאת כנרת:
כל שבילי המשי (רומן, 2001), המסע שהתחיל באימפיתום (ספר ילדים, 2003), וכן תרגמה מסינית את הרומן בת הנהר מאת הסופרת הונג יינג (כנרת, 2004).
"זה עתה סיימתי לקרוא את ספרך המופלא על ישראל לוין וסיפור חייו המרתק.
קשה לי מאד להגדיר מה גרם לי להתרגש כל כך מהרומן הביוגרפי שכתבת. קרוב לודאי שחוויותי מורכבות מהרבה צלילים וזיכרונות - וכמובן מיכולת הכתיבה המופלאה שלך.
...היצירה שלך נדמתה לי כמו אורטוריה מקהלתית עם הרבה קולות סולו, מספר שמוביל את העלילה, ואיזכורים לתקופות היסטורית שונות.
חלק גדול מהדמויות הנזכרות בספרך מוכרות לי ברפרוף... ובעיקר הגיבור, ישראל, שהרבינו לפגוש בו כאחד ה"עסקנים" של אפעל. כמו תמיד אי אפשר לדעת ולנחש את סיפור חייו של אדם שאתה פוגש, אלא אם כן צללת ודלית את מה שמאחורי המסכה.
את הצלחת לספר ולהשמיע את מנגינת חייו המופלאה של ישראל: את ילדותו והצלתו שם בגיהינום של פולניה. את סיפורי המלחמה שלו כמפקד רגיש ואהוב. את היותו איש אוהב כל כך לאשתו וילדיו.
הדרך שלך ללכת קדימה ואחורה ברצף האירועים, בעצם ממחישה יוצא מהכלל שכך אנו חיים: את הזיכרונות, הקשרים והמאורעות של חיינו שהם משולבים כל הזמן. ה"קולות" שמצטרפים למוסיקה של היצירה שלך, מוסיפים לה מימד נוסף. כאילו עוד קולות הצטרפו לאורטוריה על הגיבורים שלך.
אני מאד מקווה שהצלחתי להעביר לך את ההתרגשות שלי בזמן קריאת הספר שלך..
תודה על ספרך המיוחד!!"
חיה בונה, כרמיאל.