הרבה לפני האיורים המוכרים של שמואל כץ, הייתה לספר דירה להשכיר גרסה אחרת, שאיירה האמנית שושנה הימן. שקפי פוזיטיב ונגטיב מקוריים שהתגלו בארכיון הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים חושפים פרק מרתק בתולדות אחד מספרי הילדים האהובים בישראל, ומזכירים לנו איך נולדו ספרים בעידן שלפני המחשב.
לפעמים כל מה שצריך כדי לגלות אוצר הוא לפתוח תיקייה ישנה.

בארכיון ההוצאה מצאנו לאחרונה שקפי פוזיטיב ונגטיב מקוריים של איורי שושנה הימן למהדורה הראשונה בספר של ספר הילדים האהוב דירה להשכיר מאת לאה גולדברג. השקפים, שנשמרו במשך עשרות שנים, פותחים צוהר לעולם שכמעט נעלם: עולם שבו הדרך מהאיור המקורי אל דפי הספר עברה דרך עבודת יד, צילום ותהליכי הכנה מורכבים לדפוס.
"דירה להשכיר" שלא הכרתם
רובנו גדלנו על דירה להשכיר במהדורת 1970, עם איוריו האהובים של שמואל כץ. אבל לספר המיתולוגי של לאה גולדברג הייתה גם מהדורה מוקדמת, שראתה אור בשנת 1959 כספרון הראשון בסדרת "ספריית חלון".
את המהדורה הזו איירה שושנה הימן, אמנית ישראלית רב-תחומית, ציירת ופסלת שלמדה בין היתר אצל הפסל רודי להמן והייתה ממייסדי כפר האמנים עין הוד. לצד עבודתה כפסלת וכציירת, עסקה גם באיור ספרים. האיורים שיצרה לדירה להשכיר מציגים פרשנות חזותית שונה מזו שהפכה לימים לחלק בלתי נפרד מזיכרון הילדות הישראלי.
כשהמחשב עוד לא היה חלק מהסיפור
כדי להבין את ייחודם של השקפים שמצאנו, צריך לחזור לרגע אל בתי הדפוס של פעם.
לפני עידן הקבצים הדיגיטליים, סריקות המחשב ותוכנות העיצוב, הכנת איורים להדפסה הייתה תהליך צילומי ומכני. האיור המקורי הועבר לחומר שקוף באמצעות צילום, וממנו הוכנו החומרים הדרושים ליצירת לוחות או גלופות הדפוס.

שקף פוזיטיב מציג את האיור ביחסי שחור ולבן התואמים את המקור, ואילו שקף נגטיב מציג היפוך של האזורים הכהים והבהירים. בתהליכי דפוס שונים נעשה שימוש בשקפים הללו לצורך חשיפה צילומית של לוחות ההדפסה.
בשקפים שהתגלו בארכיון אפשר לראות את קווי האיור העדינים, ולצדם את האזורים שהושחרו בעבודת יד צפופה ומדוקדקת. ההתבוננות בהם חושפת לא רק את הדמויות שיצרה הימן, אלא גם את העבודה הטכנית שהייתה חלק בלתי נפרד מהפקת הספר.

מהשקף אל הספר
מרתק במיוחד להשוות בין השקפים המקוריים לבין האיורים כפי שהופיעו במהדורה המודפסת של דירה להשכיר.

זו הזדמנות נדירה להתבונן בשני צדדיו של אותו סיפור: מצד אחד חומרי העבודה ששימשו את תהליך ההפקה, ומצד שני התוצאה הסופית שהגיעה לידיהם של הקוראים הצעירים.
מהארכיון אל קירות חדר הישיבות
לסיפור הזה יש גם סוף קטן ומשמח. במקום להחזיר את השקפים למגירה, המעצבת אורי מוזס-רון שחיפשה יצירות לאמנות למשרדי ההוצאה, בחרה למסגר אותם ולהעניק להם מקום של כבוד על קירות חדר הישיבות של ההוצאה.
כך הפכו חומרי עבודה שנוצרו לפני עשרות שנים ליצירות אמנות שמלוות את היומיום של ההוצאה.
יש משהו מרגש במפגש הזה בין העבר להווה. האיורים של שושנה הימן, שהיו חלק מתהליך יצירתו של אחד מספרי הילדים האהובים בישראל, ממשיכים לספר סיפור גם היום.
כי מאחורי כל ספר מסתתר עולם שלם של יוצרים, בעלי מלאכה, טכניקות וסיפורים. ולפעמים, כדי לגלות אותו מחדש, צריך רק לפתוח קלסר או מגירה.

את תמונות מהדורת 'ספריית חלון' תוכלו למצוא בכרך ב' של כל שירי הילדים של לאה גולדברג בעריכת גדעון טיקוצקי.