הַנִּשְכָּחִים / חיים גורי
אני זוכר אותם.
הם היו רֵעַי.
זוֹ דרך העיתים : עַרבֵּל תימרות אבק
כֵּבּוֹת בָּם, עד תֻּמָה, גחֶלֶת זכרון.
וזהו סוד הדם : פרוֹץ והִנָּתֵז
על סלע ועפר,
וּגְוֹעַ נְשִיָּה עם בכוֹר הסגרירים.
אך הם היו רֵעַי.
הללוּ, הזורחים כרֶמֶץ אדמדם
עם נשימת אפי.
הללו, הגבוהים כשמי האלוהים.
רִמַּת הגִּבּוֹרִים בְּקֶטֶב הריחות
וסעֻדַּת הבּז והצבוֹעים.
קִטְעֶים עוברים ברחוב,
על גשר רחמים –
כַּבְּרִיח הנצחי בין שני העולמות.
עד הֹלֶם אגרופים בליל וִדּוּי אָרֹך :
כי חי אני.
בְּצֶמֶד אִישֹונַי,
בְּצֶמֶד אגרוֹפַי,
בְּצֶמֶד קַרסֻלַי,
כי חי אני, שלם ולא נִגְדַּע.
מחר אֶראֶה אֶת נְשָׁרַי שֶלִי.
קוֹראים קרִיאת תִּגָּר
על קֶמַח ועל גג.
וכתובת חָפְשיָה על אֲגֻדַּת נָכֶים –
בּעֵרבוֹן מֻגבָּל.
כי זהו סוד הדם
ששעריו יורדים
בִּיריד הַמַּרְכֻּלוֹת.
כי הפרחים יוקדים לכל עובֵר ושב.
אֲבוֹי למנצחים, קרוּעֵי הַנשָמָה,
אֲבוֹי לנֶשכּחִים.
סוּמַי, סוּמַי מפלֻגָּתי שלי,
שֶׁפַּת הָעִצְּבוֹנוֹת שָׁבַרנוּ, דּוּמיַּה,
מול שמי התבערה,
מוּל אוֹר הזיקוקין הקר והַחִוֵּר.
חֻלְדּוֹת עַפַר חדוֹת-המלתָּעֶה,
סיוט הערבה והצוּרִים.
סכינאים נֻקְשַי-אגרוֹף, יְפֵי-קוֹמַה,
שְבְּלוֹרִיתָם – מִשְׁכַּן הצִּפֳּרִים,
וּלְבָבָם – מִשְכּןַ הָאַהֲבָה.
ילדֵי הדינמיט אל מחסומי תְּזָזִית
שׁל תַּיִל וְחָרוֹן.
עַצְמוֹת הַגִיר בְּמִשְׂרְפוֹת חֻמָּה
שֶל שֶׁמָשׁ הַמִּזרָח.
עוֹפֶרֶת וּבָשָׂר.
אֲנִי זוֹכֵר אוֹתָם.
"הרעות" ו"הנה מוטלות גופותינו" הם שניים מהשירים היותר מזוהים עם יום הזכרון לחללי צה"ל, אבל חיים גורי פרסם עוד שירים רבים העוסקים במלחמות ישראל ובשואה.
לקראת יום הזכרון בחרנו להגיש לכם שיר - אולי פחות מוכר - אבל לא פחות עוצמתי.
יהי זכרם ברוך.
>>>שירים נוספים באנתלוגיה>>>