ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

     
     
     
     
     
     
    שירו המופשט של הכוח
     
     דברים נתונים ואין פתחי יציאה
    נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
    איה אליה על נבדה של מיטל זהר
     
    ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
     
     

    מתאים לך ככה שאת צוחקת
    יונה ט
    פר
    שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
    בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן. להמשך>

     
    לשמוע את השומעות
    חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
    לילך לחמן על
     עד שוב אשמע אותך
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
    להמלצות נוספות >>


    הספר העתיד לבוא : אסופה  / מוריס בלאנשו

    "כתיבה מתחילה עם מבטו של אורפאוס, והמבט הזה הוא תנועת התשוקה המנפצת את גורלו של השיר ואת הדאגה לו, ואשר בהחלטה הזאת רוויית ההשראה וחסרת הדאגה, מגיעה למקור, מקדישה את השיר. אבל כדי לרדת אל הרגע הזה, כבר נדרש אורפאוס לכוחה של האמנות. פירושו של דבר: אין כותבים אלא אם מגיעים לרגע הזה, שלעברו אפשר לפנות עם זאת רק במרחב שנפתח על ידי תנועת הכתיבה. כדי לכתוב כבר צריך לכתוב. בסתירה הזאת ממוקמים גם מהות הכתיבה, הקושי הנעוץ בחוויה וקפיצת ההשראה."

               

    כמאה שנים חי מוריס בלאנשו (2003-1907), איש למוד חולי, כמאה שנים של בדידות בתוך מרחב ספרותי, הרחק מן הקהל, במאבק עם הכתיבה ועם היחסים ההכרחיים עם בני האדם – כך תיאר את חייו של קפקא. האסופה שלפנינו מאגדת פרקים משני ספרים, המרחב הספרותי (1955) והספר העתיד לבוא (1959), ספרים בהם קיבץ בלאנשו טקסטים ביקורתיים שפרסם בשלהי שנות ה-40 ובמהלך שנות ה-50, שהשפיעו באופן מרחיק לכת על סופרים ואינטלקטואלים בשנים אלה.

    בלאנשו מקדיש כאן דיונים רחבים לפרויקט ה"ספר" של מלרמה, לאלגיות של רילקה, לטרילוגיה של בקט, ליומניה של וירג'יניה וולף ולחיבורו של רולאן בארת, דרגת האפס של הכתיבה. אך לבה של כתיבתו אינו ביאור, פרשנות או מתודת קריאה. דרך הקריאות הללו המקיימות שיחה אינסופית עם הוגים ויוצרים עתיקים ומודרניים הוא טווה ופורם לסירוגין את "המרחב הספרותי", מרחב כתיבה הכרוך בגלות קדומה מן החיים, מרחב שאינו פרי של רצון ותודעה, מרחב שהוא מכנה גם "מרחב המוות".

    אסופה זו מאפשרת לנו להתוודע למילונו הייחודי של בלאנשו ("החוץ", "הלילה האחר", "הניטראלי") הנע בין שני מיתוסים, שני סיפורי מסע, בין מסעו של אודיסיאוס לבין מסעו של אורפיאוס, בין שירת הסירנות לדמותה של אורידיקה – כדי להציג מענה שונה בתכלית למענה של סארטר על אותה שאלה: "הספרות מה היא?"    

    תרגמה והוסיפה אחרית דבר: מיכל בן-נפתלי


    ספר בסדרת 
    הצרפתים.

    שם ספר:  הספר העתיד לבוא : אסופה
    מחבר/ת:  מוריס בלאנשו
    הוצאה:  הקיבוץ המאוחד
    סדרה:  הצרפתים
    עורך/ת:  מדעית: עילי ראונר לשון: רנה קלינוב
    מתרגם/ים:  מיכל בן נפתלי
    מספר עמודים:  293
    מקור / תרגום:  תרגום
    דאנאקוד:  31-4438
    מועד הוצאה לאור:  תשע"א / 2011

    מחיר :  88 
    מחיר באתר:  62 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור