מספר: זה היה בחנוכה הילדים שכבו לישון
הכיתה היתה ריקה רק הבהב עוד נר ראשון
שקט חושך אין אדם כלי הבית לבדם
רעדו כולם ביחד קצת מקור וקצת מפחד...
משפך: מה הרוח נהמה?
שולחן: למה הריצפה חורקת?
צבר1: מי זוחל אלי מנגד?
צבר2: מי צפצף?
כיסא1: זה לא צרצר! הצפצוף כל כך מוזר!...
קומקום: אויה משהו איום פה יקרה עד אור היום.
מספר: השולחן פחד כהוגן הכיסא לחש:
כיסא 2: "הצילו!"
מספר: מטאטא בלה מזוקן כבר פחד לפחוד אפילו.....
ובין אלה – הכלבלב עוד מעט והתעלף.
עד אשר הגיע קץ: השעון ליבו אימץ
וקרא בקול ברזל:
שעון: מה זה פה לעזאזל?!
זה רועד וזה מתוח ולזה יש מצב רוח...
מי אתם? כלים כבודים – או סחבות וסמרטוטים!?
מספר: ויתעוררו כולם ויריעו בקול רם:
כולם: שתוק טיפש אמרת שטות.
בעצמך אתה סמרטוט.
ראה לא פחדנים אנחנו ולשמוח לא שכחנו
נסדר מעגל עליז דוקא דוקא להרגיז!
מספר: אז אמר המטאטא:
מטאטא: נערוך נא חגיגה ונראה לו לשוטה,
את משחק החנוכה!
אנוכי זקני נאה, מטאטא אני!... על כן
ברשותכם היה אהיה מתיתיהו הזקן.
ואתה הפרימוס דע:
יהודה תהיה אתה!
קום וצא למלחמה בשלהבתיה חמה!
ואתם הצברים עציצי הגיבורים
רק אתכם בחר לבי לאחי המכבי
חדדו את הקוצים כי לקרב אנו יוצאים!
גם אתה משפך בכין תפקידך הוא מצוין:
שב ושפוך דמעות כמים על חורבן ירושלים!
מספר: כך הוסיף המטאטא את התפקידים לתת
אך סוף סוף הגיע עד היוונים ופה עמד.
מספר: אף אחד אינו חוטף כל אחד רוצה לבכות..
כי כולם יודעים היטב: היוונים קיבלו מכות...
עד שבין הכיסאות באה החלטה כזאת:
כיסאות: אנו גיבורים כפליים:
לנו יש 4 רגליים האנחנו ניבהל מצבאות בני ישראל?
שמאל ימין שמאל ימין להרביץ ולא לחמול!
מספר: אז נשאו הקומקומים אפיהם העקומים
והכיסאות הריעו:
כיסאות: הי הידד! פילים הגיעו.
מעכשיו איש לא יכנו עד עולם יחי מלכנו!...
מספר: מי המלך?
מי?
דממה! על כולם נפלה אימה
וכולם ראשם הניעו:
כולם: אנטיוכוס? לא אני הוא!
מספר: המשחק כמעט הופר כי בלי מלך רע ומר!
אך הפיל פתאום נתקל בכלבלב בקצה החדר
הרימו אל על חיש קל וקרא:
קומקום: הכל בסדר!
מספר: הכלבלב בכה ילל התחמק והתפתל
גם ניסה לשרוט לנשוך
אך מהומה לא הועיל
קומקום: שתוק פחדן עלה ומלוך!
מספר: התרגז עליו הפיל:
קומקום: אם לברוח תנסה יקשרוך לכיסא!...
מספר: כאשר הוכן הכל יהודה קרא בקול:
פרימוס: אנטיוכוס הזהר!
זעמי כאש בוער אם תוסיף עוד להציק
לעירי לירושלים את נבלת גופך אציג
לחיה ולעוף שמים!
מספר: אז בכה הכלב:
כלבלב: אמא מה עשיתי לו לפרימוס?
הן כלבלב קטן אני ולא מלך יווני.
מספר: בכלבלב בכה לשוא
כי פתאום התחיל הקרב ובן רגע התהפך
הכיסא על המולך.
כל הבית התמלא מן היסוד עד הטפחות
קול שמחה וקול ילל קול רינה ואנחות!
יהודה חרבו מוריד וגוזר כשד משחת.
מתעופפת הבולרית ולוהטת ורותחת..
גם המטאטא מרעים:
מטאטא: בני אתה גיבור אמיץ!
בואו בואו בחורים על המלך להרביץ!
ככה ככה הבו רווח הפילים פרצו לטבח
עורו עורו מי יפיל? מי יכריע את הפיל?!
מספר: ותקום ערבוביה מן בלבול שכזה
ראש בראש יד ביד וחזה מול חזה!
רק אחד – הסביבון הסתובב כה וכה
ובחן כנבון מחנה וכוחו..כי חשב לו הפיקח:
סביבון: מי הלילה ינצח?
אחכה נא עד הסוף אז אדע לבחור בטוב!
מספר: אך הנה מחנה היוונים נס לאחור.....
יהודה קרא:
פרימוס: הידד חופש לנו אור ודרור!
מספר: אז עמד הסביבון התפרקד על גבו
וקרא:
סביבון: ניצחון!
נס גדול היה פה!
שיר של יום - כל השירים