בספר חורים מפנה המשוררת רונה טאוזינגר את מבטה אל קיומנו כאן, במרחב המסוכסך, רב־השכבות, החיוני להפליא ולמוּד הכאב של המזרח התיכון.
מתכת קולון
חֲלוּמָה אֲרֻכָּה אֲנִי נִמְתַּחַת,
מְנֻקָּד גּוּפִי
פְּרִי הַחֲרִיכִים,
מִתְגַּלְגֵּל אֶל הַחֶדֶר
מְלוֹא לְפִתְחִי.
חֲבִיתַת יֶרֶק,
לֶחִי טְרִיָּה לְמִשְׁעִי
מְגֻלַּחַת, מֶתֶק קָקָאוֹ.
אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה וּוּוּ־בִלְתִּי נִגְמֶרֶת.
רֵיחַ רִתּוּךְ מַתֶּכֶת קוֹלוֹן מְשַׁגְּעִים, טַל מַשְׁכִּים.
רֹךְ שֶׁכֶם
רוֹכֵן חֲרִישִׁי,
"רוֹנָה. שֶׁבַע תֵּכֶף" קוֹלוֹ.
אָבִי מוֹשֵׁךְ אֶת תְּרִיס הַגְּלִילָה
מֵעַל רֹאשִׁי.
בכל מקום
גִּצֵּי רִתּוּךְ עָזִיז בַּבַּרְזֶל,
אֲצִילִי בַּמַּתֶּכֶת מוֹלִיךְ כַּפּוֹתַי
עַל רַגְלָיו בְּחוֹל יָם נְיַר לֶטֶשׁ,
כַּפֶּלֶס הָרִים מְגַהֵץ עֲבוּרִי וּגְבָעוֹת מַגָּעוֹ
מְעֻרְגָּל בְּיָד כַּבִּירָה אֵין חֵקֶר
רַכָּה רַכָּה.
נִצְנוּץ מַסְמְרִים שֹׁבֶל כּוֹכָב
סוֹרֵק בִּשְׂעָרִי כֹּהַל סֻכָּר,
תַּרְסִיס טַל עֲשָׂבִים,
בְּקֶרֶשׁ נִמְתָּח חֲבָלִים,
נָע נָד בֵּין אֵלָה לְאַלּוֹן
בְּכָל מָקוֹם אָבִי.
בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶתֵּן לוֹ.
נַהֲמָא דְּכִסּוּפָא
אֵינִי מְצֵרָה עַל רֶגַע
שֶׁעָבַר בֵּינֵינוּ, הֵן עַל הִינוּמָה
שֶׁל עִטְרָן הֵן עַל רְעָלַת
הַזֶּפֶת, אַף עַל גְּמַר
הָרְגָעִים כְּבָר אֵין בִּי צַעַר,
רַק עַל זֶה דָּבָר, שֶׁרַצְתִּי אֵלֶיךָ
בִּכְלִמַּת כַּלָּה
לְפַת מַעֲרִיב אַחֲרוֹנָה,
מִן הַתַּחְתִּית שֶׁבִּרְעָבִי בָּאתִי
בְּתַחֲנוּנֵי חֶסֶד
וְשׁוּם לֶחֶם
לֹא יְכַסֶּה אֶת הַבּוּשָׁה.
עִברו אמונתי
חַיָּב אָדָם לְפָחוֹת פַּעַם בְּחַיָּיו
לַעֲלוֹת יָחֵף
אֶל הַכַּעְבָּה הַשְּׁחֹרָה שֶׁל נַפְשׁוֹ
חַיָּב אָדָם לְפָחוֹת פַּעַם בְּחַיָּיו
לִרְחֹץ עֵירֹם
בַּגַּנְגָא הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל גּוּפוֹ
חַיָּב אָדָם לְפָחוֹת פַּעַם בְּחַיָּיו
לִרְקֹד כָּאֲרָזִים
בְּיַעַר קָאסוּגָה שֶׁל רוּחוֹ
חַיָּב אָדָם לְפָחוֹת פַּעַם בְּחַיָּיו
לָעוּף בָּאֲוִיר
מִן הַמִּנְזָרִים הַתְּלוּיִים בְּמֹחוֹ
חַיָּב אָדָם לְפָחוֹת פַּעַם בְּחַיָּיו
לַעֲגֹב בַּטְּחָבִים
שֶׁבְּכֹתֶל הָאֶבֶן שֶׁל לִבּוֹ
מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה
שֶׁבְּעוֹד שָׁבוּעַ הוּא מֵת.
- - - כְּמוֹ אַהֲבָתֵנוּ כָּל יוֹם.
בְּפֶתע עיניים
כִּפְתִיל שֶׁל יְחֵפִים
תָּלוּי שְׁנוֹת אוֹר כְּפַר הַשְּׁפִיּוּת
רוֹאָה אוֹתְךָ בָּרוּר
אֶלֶף עָלְמִין שֶׁל כִּסּוּפִין
רוֹאָה אוֹתְךָ בָּרוּר
כְּפִי טֵרוּף.
***
חורים, שירים מאת רונה טאוזינגר | עריכה: ארז שוייצר
© כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ