חלוק לבן, כומתה שחורה הוא סיפור עדות ייחודי, המתאר את קורותיו של רופא צבאי שנטל חלק בכמה מן המלחמות הקשות והמכריעות שידעה מדינת ישראל. זו עדות נדירה, שכן עד היום כמעט לא ניתן פומבי לעשייה זו, וד"ר אשר פורת עושה זאת בספר זה בכישרון רב. הוא מתאר עלילות, חוויות, אירועים, דילמות ודרמות, אשר מן הסתם כמעט ולא סופרו עד כה. בתוך כך הוא משחזר רגעים מרתקים של מתח, של קונפליקט ושל התמודדות, שהם מנת חלקם הבלעדית של רופאים כמוהו, הנקלעים לזירות של קרב ומלחמה - שם עליהם לגלות תושייה, אומץ לב, התעלות אישית ואנושית וכושר תפקוד מקצועי שרק מעמדים כאלה יכולים להציב בפניהם.
בתוך כך נחשפות גם מערכות יחסים מורכבות, נסתרות בדרך כלל מעין הציבור, שבין הרופא למפקדיו ולפקודיו, אשר למרביתן היבטים מוסריים, אתיים ואנושיים מורכבים, לעתים גם מול מפקדים נערצים שתחתם שירת פורת, כמו האלופים ישראל טל ושמואל גורודיש.
את המסכת המרתקת הזאת אורג ופורש המחבר בהרחבה, ובכך מעשיר ומעמיק את אתוס התמודדותה של החברה הישראלית בכלל, וצה"ל בפרט, עם האתגרים הייחודיים לארץ הזאת ולאזרחיה.
ד"ר אשר פורת, המוכר לרבים בכינויו קרלוס, נולד בצרפת, עלה לארץ מארגנטינה והיה חבר קיבוץ משמר הנגב במשך חמש-עשרה שנים. הוא בוגר בית הספר לרפואה הדסה ירושלים. שימש במשך שנים רבות כרופא צבאי. באחד הקרבות שבהם השתתף נפצע וזרועו השמאלית נקטעה. אף על פי כן המשיך לשרת בצה"ל, סיים את שירותו בדרגת אלוף משנה וקיבל את עיטור העוז. בתפקידו האזרחי האחרון היה מנהל בית חולים מאיר בכפר סבא.
***
מרגע שהחילותי לעיין בעמוד הראשון, רותקתי לשארית הדפים ולא נותקתי מהספר עד שסיימתי אותו. ... זהו סיפורו של עם ישראל קולט העלייה, זהו סיפורו של צה"ל עטור התהילה, אך זהו גם ספר נוקב של ביקורת על תרבות "החפיף", על תרבות "הסמוך" ועל תחושת הגנרלים של "אני ואפסי". ... כל רופא בישראל אשר שירת כרופא גדודי בצה"ל יזדהה עם התלבטויותיו של ד"ר פורת (קרלוס). בספר נדון כמעט כל היבט רגשי בקיומו של רופא צבאי מסור אשר נעדר מביתו וזוכה לראות את ילדיו גדלים בחטף באישון ליל, רק כשהם ישנים; והסופר מתאר לדוגמה כיצד הוא מפצה אותם במתנות חריגות, כפי שתואר בסיפור מרגש על הכלבה שניתנה במתנה לבית הילדים בקיבוץ, וכיצד הגנה על ילדה שנטשה את מיטתה מקור הסביבה.
לצערנו, רבים מפצועי צה"ל נותרו נכים רק כדי להתמודד כל חייהם עם נכותם. ד"ר פורת אינו פוסח גם על נושא כאוב זה ודן בו בחן, לעומק ואף עם קצת חוש הומור...
לא אכביר במילים, ורק אעודד כל רופא בישראל שחווה דברים דומים בעת שירותו בצה"ל לקרוא את הספר המהווה פרק בהיסטוריההצה"לית, אך גם בסיפורי הגבורה של העם בישראל.
יהודה שינפלד. עורך בטאון 'הרפואה'
רופא וג'נטלמן
אברהם זהר, הארץ, על סיפורו של הרופא שקבל את עיטור העוז