"לא בא בחשבון" – מסיפור קצר לספר
מאת פנינה אריאל
כולנו נתקלנו בו בכיתה. הילד שלא שומעים אותו כמעט. הילד שלא יודע את התשובות לשאלות של המורים. הילד שלפעמים שוכחים שהוא שם.
מה באמת עובר לו בראש, לילד הזה שכולנו מכירים? מה הוא באמת חושב? הוא בכלל חושב?!
יש מצב שהוא יפתיע אותנו, ויפתח את העיניים שלנו למה שבאמת קורה? לאאאא, אין מצב.
או שיש?
נועם, גיבור הספר לא בא בחשבון הוא הילד הזה. יחד איתו אנחנו מגלים כי לא הכול הוא באמת כפי שנדמה במבט ראשון. חבר הוא לא באמת תמיד חבר. אחות שאומרת שהיא סומכת רק עליך, לא תמיד מגלה את הסוד הנורא שהיא מסתירה. אלה שמבינים את השאלות בכיתה, לא תמיד מבינים מה באמת קורה סביבם. ילד שלפעמים שוכחים שהוא שם, מוצא את עצמו במרכז התרחשויות שצוברות תאוצה, הולכות ומסתבכות.
ונועם מצליח להפתיע את כולם. בעיקר את עצמו!
גם לי לקח זמן להכיר את נועם לעומק. הוא התחיל את חייו בשם אחר, אגב, והיה גיבור סיפור קצר בשם "מעשה במשקולות". קוראי הספר בוודאי מנחשים באילו משקולות מדובר, ומכירים גם את הדמויות האחרות המופיעות בסיפור הקצר: הדס, והאחות שבמרפאה. ובכל זאת, נועם והדס בסיפור הקצר שונים מאוד מהדמויות שבספר. ישנו הבדל עצום בין הדמויות שבסיפורים קצרים לבין הדמויות שבספרים באורך מלא. אם נחשוב על הספר כציור בצבעי שמן, הרי שהסיפור הקצר הוא רישום בעיפרון פחם. ציור השמן מלא בצבעים, רבדים ומרקמים. הרישום רק מרמז על הפרטים שהצופה ישלים בעצמו.
מה שאומר, שהדמויות בסיפור "מעשה במשקולות" מפותחות פחות מהדמויות בספר. מספר המילים בסיפור קצר הוא מוגבל, ועליהן להספיק ליצור עלילה, לתאר מיקום, להציג דמויות משכנעות ולשים דגש על סיומת ראויה. כך שצריך לדעת לשרטט את הדמויות בקווים כלליים, ולוותר על פרטים רבים. ידעתי באופן כללי שלנועם יש קשיי למידה, ושהוא אמין ומסור במיוחד. ידעתי שהדס מפתחת בעיית אכילה רצינית, ושכרבות מעמיתותיה למחלה, היא מומחית בתחמון ובהסתרת הבעיה. החיבור שבין האחות התחמנית לבין האח המסור שיודע שהיא סומכת רק עליו אך איננו מבין בדיוק במה מדובר, הוליד את הסיפור הקצר "מעשה במשקולות", שעיקרו בעלילה ובסיום המפתיע.
כשנועם טפח לי על השכם פעם אחר פעם ודרש להתפתח ולבטא את עצמו בספר באורך מלא, הייתי חייבת ללמוד להכיר אותו היטב. לנועם קשיי למידה? אילו קשיים? היה נדמה לי שלדיסלקציה יש יותר מודעות ויותר "יחסי ציבור" מאשר לדיסקלקוליה או לקושי בחשבון, ולכן בחרתי עם נועם דווקא באחרון. כאן פתחתי בתחקיר מקיף על הנושא, כולל קריאה והתייעצות באנשי מקצוע. אבל יודעים איך באמת מכירים את הדמות? רק כשזורקים אותה לעלילה והיא מתחילה לפעול ולדבר. ועלילה לספר שלם עוד לא הייתה לי! ניסיתי לחשוב על התרחשות נוספת בחייו של נועם, שאיננה קשורה לתחום הלימודי הרשמי, שתסבך אותו בגלל קשייו. כך נולד רעיון הגניבות מקופת הכיתה. ותוך כדי הכתיבה, ומילוי התמונה בעוד דמויות, רבדים ומרקמים, התפתח נועם לגיבור של ממש.
תהליך דומה אירע גם בדמותה של הדס, אבל זה כבר נושא אחר...