ג'ורג' אורוול אמר כי ארבעה דברים גורמים לו לכתוב: האגו המבקש הכרה, התשוקה האסתטית, הבקשה להבין את החיים באופן מדויק ואינטימי, והדחף לחולל שינוי פוליטי.
ואת - מה מניע אותך לכתוב?
אותו הדבר שמניע אותי לקרוא, רק מן הכיוון השני. אין שום ממד שתחושת הקיום שלי בו חריפה כל כך כמו ממד הקריאה והכתיבה.
איזה ספר גרם לך להחליט להיות משוררת?
זו לא היתה החלטה, אלא יותר שורת צמתים של התאהבות בספרות. יש כמה ספרים שהיו עבורי צומת כזה, ולכולם מקום של כבוד בספרייה הביתית.
צילום: בר גורדון
האם יש ספר שגרם לך לקום ולעשות מעשה בעולם?
כשהבת שלי נולדה, כמעט קראתי לה על שם הדמות הספרותית האהובה עלי – לילי בריסקו מ'אל המגדלור' לוירג'יניה וולף. נאלצתי לוותר על הרעיון כשדמיינתי שיחה היפותטית עם הגננות והמורות העתידיות שלה ('שלום, מדברת לי, אמא של לילי').
האם אי פעם גרם לך ספר לבכות? ומהו?
אני לא מרבה לבכות בספרים, אבל יוצא לי פה ושם להזיל דמעה. למשל, במונולוג הבלתי נשכח של אותה לילי בריסקו מן התשובה הקודמת (למתעניינים: אל המגדלור בתרגומו של מאיר ויזלטיר, עמ' 22).
לילה לבד במלון בפריז: איזה ספר תיקחי איתך למיטה?
כנראה שאת 'איש ישן' של ז'ורז' פרק. הוא מתרחש בדירה מתפוררת בפריז שכל רעשי הרחוב פולשים אליה, וכבר זמן מה שאני מתכננת לחזור לקרוא אותו.
יום שטוף שמש על החוף באי יווני: איזה ספר מונח לידך?
אם נסעתי עם הילדים, אז בטח 'גדליה והמיסטוק' של ד"ר סוס או 'פנטסטיכאן' של נורית זרחי. אם נסעתי לבד, אז אני כנראה ישנה או בים. הספר יחכה.
על איזה ספר את יכולה לומר שאת לא יכולה לדמיין את חייך בלעדיו?
יש כמה סופרות ומשוררים שכשאני חושבת על ספרות אני חושבת על היצירות שלהם, וכל אחד מהם הרחיב עבורי את גבולות הספרות בדרכו. בשירה, למשל, אני חוזרת לא מעט לקבצים של לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, נורית זרחי, דן פגיס, ט' כרמי, אמיר גלבע. אבל זה מדגם מצומצם, וישנם לא מעט קבצי שירה עכשוויים נפלאים שאני מגיעה אליהם בצמא גדול ומוצאת בהם את מה שאני מחפשת בשירה.
איזה ספר שקראת בשנים האחרונות גרם לך לרוץ ולהכריח את כל החברים שלך לקרוא אותו?
בשנים האחרונות ואלה שקדמו להן, אני מרבה להמליץ על 'קול צעדינו' של רונית מטלון, וגם על קובץ המסות היפהפה שלה שראה אור לאחר מותה, 'עד ארגיעה' בעריכת מיכל בן-נפתלי ומיכאל גלוזמן.
איזה ספר את מצטערת שלא את כתבת?
כל שיר וכל סיפור וכל רומאן שאני מרגישה שמספר לי על עצמי הרבה יותר טוב ממה שאי פעם אוכל.
מה קריאה עושה לנפש? במה היא עדיפה, אם היא עדיפה, על צפייה בטלוויזיה או על גלישה ברשתות החברתיות?
פעם, כשהייתי סטודנטית לספרות בירושלים, השתתפתי בסמינר של פרופסור מנחם ברינקר שעסק, בין היתר, בתיאוריות של מילוי פערים בספרות – איזה מידע מוסר לנו הטקסט ומה אנחנו משלימים בעצמנו תוך כדי הקריאה, אפילו מבלי שנהיה מודעים לזה. ברגע מסוים הוא שאל אותנו, הסטודנטים: מי כאן יכול לומר לי מה הוא צבע העיניים של אנה קארנינה? השבנו מייד, כמעט בלי לחשוב: חום. ברינקר, שטען כי פרט המידע הזה לא מופיע בשום מקום ברומאן, היה מרוצה מאד מהשלמת הפערים המוצלחת, והכריז 'ברור שחום! איזה עוד צבע יכול להיות לעיניים של אנה קארנינה?!' אני מרגישה שהסיפור הזה הוא אולי סוג של תשובה לשאלה, כיוון שהוא מגלה דבר מעניין על קריאת ספרות, שהיא מצד אחד חוויה פרטית כל כך, ומצד שני מתקיים בה איזה מישור פלאי שבו התודעות שלנו נפגשות.
איזה ספר את קוראת עכשיו?
'האישה המוזרה והעיר הגדולה' מאת וויויאן גורניק, ובהנאה רבה.
קנאת סופרים תרבה כתיבה טובה?
חד משמעית, כן. חז"ל צדקו גם בזה: אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה.
איפה את אוהבת לכתוב, ומה עוזר לך בתהליך הכתיבה?
אין מקום או זמן מסוים. אני גם לא טובה בטיפוח הרגלים או בניהול שגרת כתיבה. זה בדרך כלל מתחיל בדחף לומר משהו ונמשך במקצה שיפורים.
הדמויות בספר שלך, עד כמה הן דמיוניות וכמה מהחיים שלך מצויים בספר?
אני כותבת בעיקר שירה, כך שלרוב הכל דמיוני וכל קשר ביני לביני הוא מקרי, כמובן.
מי הסופר או הסופרת שהיית ממנה לתפקיד שר התרבות?
את העורכת נועה מנהיים, שיזמה וניהלה מאז פרוץ המלחמה פרויקט מרגש ומקסים שמטרתו להשיג עבור מפוני מהעוטף את הספרים שהחלו בקריאתם לפני השבעה באוקטובר.
לאיזו מהפכה ספרותית את עדיין מייחלת?
למהפכה של השירה. זו תמיד היתה סוגה למעטים, וזה בסדר, אבל אני מרגישה שיש בינינו לא מעט קוראי שירה פוטנציאליים שיירתעו מייד אם יתקלו בשורות קצוצות ומנוקדות - אולי בגלל יחסי הציבור הגרועים שהשירה "זוכה" לה לפעמים במערכת החינוך, ואולי גם הודות להרגלי הקריאה והקצב שמכתיבות הרשתות החברתיות; שירה, יותר מכל סוגה אחרת, היא טקסט שמזמין השתהות, וקשה להשתהות כשהאצבע גוללת כל הזמן לדבר הבא.
אם תתבקשי לתת עצה אחת לסופר.ת מתחיל.ה, מהי העצה הזאת?
לקרוא, לקרוא, לקרוא. כפי שהיטיבה לנסח נורית זרחי: 'הספרים הם המספקים לנו, לעתים, את גרגר החול שיציק לנו עד שנצליח להצמיח פנינה מן הקונכייה הפנימית'.
***
פִּיתוֹם, ספר השירה השני של לי ממן ראה אור בסדרת ריתמוס לשירה. ספרה "לְמה הדבר דומה" (ידיעות ספרים, 2017) זיכה אותה בפרס שרת התרבות למשוררים, פרס רעיית הנשיא לשירה (ציון לשבח) ופרס הליקון על שם רמי דיצני.