"ניקה, לא ידעתי שלאבא שלך הייתה משפחה לפניכם."
הצביע מיכה על כתבה בעיתון.
"על מה אתה מדבר, מיכה?" ניסיתי להבין.
"הנה, כך כתוב כאן."
היו אלו ימי החופש הגדול של שנת 1961, השנה בה עמדתי לחוג את בת המצווה שלי, השנה בה נערך משפט אייכמן והשנה בה גיליתי גילויים מסעירים על משפחתי.
גדלתי בקריית אונו, בימים בהן הייתה עדיין כפר. הייתה לי ילדות דלת אמצעים אבל עשירה בהרפתקאות ועניין. היינו חבורת ילדים נטולי דאגות שחיו בעיקר בחצרות הבתים, ברחובות הריקים ממכוניות, ועל עצי האורנים בחצרות.
אבל הייתה גם ילדות של הבית, מקום בו הוסתרו עמוק-עמוק זיכרונות השואה. כשגיליתי שלאבי הייתה, אולי, משפחה לפנינו, אשה וילדים שנספו בשואה, יצאתי למסע ארוך של גילויים שמובא בספר מסע ההתבגרות של ניקה.
הסופרת עמי (עמליה) גדליה פרסמה עד היום 36 ספרים לילדים ונוער. חמישה מספריה זכו בפרסים יוקרתיים, ביניהם פעמיים פרס זאב, עיטור אנדרסן ועוד. עמי היא בוגרת החוג ללימודי ארץ ישראל, גרה בנווה מונוסון, אם לשני בנים סבתא לארבעה נכדים.
* לכל ספריה באתר