פנקס הסונטות | שירים

סונטה ליום־הולדת

יְחִידָה בְּאֵירוֹפָּה רַק אַתְּ לֹא הִתְיַשַּׁנְתְּ הוֹ נַצְרוּת
הָאֵירוֹפִּי הַמּוֹדֶרְנִי מִכֻּלָּם הִנְּךָ אַתָּה אַפִּיפְיוֹרֵנוּ פִּיּוּס יוּ"ד
                                         (גיום אפולינר, "אזור")

כַּמָּה אֶפְשָׁר בַּנֹּעַם הַמְדֻמֶּה
לִרְקֹם אֶת הַיָּמִים מִחוּט סְמַרְטוּט
וּלְגוֹלֵל מַעֲשִׂיּוֹת מַלְכוּת,
שֶׁבָּהּ הַמֶּלֶךְ הוּא רַמַּאי וּמְרֻמֶּה;

וְאֵין מִמִּי לִטֹּל אֶת הָרְשׁוּת,
וְהַלֵּב כְּמוֹ דַּוְשָׁה עַל־רֵיק הוֹמֶה,
וְרַק הַגּוּף יוֹצֵא וּמְגַמֵּא
קִילוֹמֶטְרַאז' בְּפַרְוְרֵי הַמַּמָּשׁוּת;

וְרַק הַדָּת, כְּטַעֲנַת אַפּוֹלִינֶר
שׁוֹמֶרֶת עַל טְרִיּוּת שֶׁל סְטֵיק־חֲזִיר
בְּהִתְעַלֵּם מִן הַנִּשְׁמָע בָּעִיר,
וּמַדְלִיקָה בָּעֶרֶב אֶת הַנֵּר.

וְהַשֻּׁלְחָן עָמוּס מַהֲתַלּוֹת
קוֹדְרוֹת, כִּשְׁתֵּי חַלּוֹת בָּלוֹת.




שתי ס' שקספיריות לידידה זמנית
2
וּבְיוֹם שֶׁבּוֹ תֹּאחַז בָּךְ הַבְּדִידוּת
כְּמוֹ יָד שֶׁל מְפַגֵּר בִּרְחוֹב חָשׁוּךְ,
זִכְרִי כִּי בְּדַל תִּקְוָה שֶׁל יְדִידוּת
נִפְתַּחַת בִּמְהֻסָּס מִלֵּב מָשׁוּךְ
אַחַר קְסָמַיִךְ הַמֻּכִּים בְּחֵטְא,
אַחַר נִימִים חֲצִי־מְאֻבָּנִים -
בְּמוֹ יָדַיִךְ מַתָּנָה הֵבֵאת
לְמֹלֶךְ הַמַּהֲלָכִים הַנְּבוֹנִים.
וּבְיוֹם הַחֲרָטָה וְהַמִּאוּס,
אֲשֶׁר יַפְצִיעַ וְלֹא יְאַחֵר,
אַל תְּטַלְפְנִי; הַקַּו עָמוּס,
אֲנִי עָסוּק, אֲנִי אָדָם אַחֵר.
לֹא שֶׁאַכְחִישׁ אַף רֶגַע שֶׁהָיָה.
פָּשׁוּט אֶטְרֹק. אֶחְשֹׁד בָּךְ בִּרְמִיָּה.

סְטִילִיטִים

פִּרְקֵי יָדַיִךְ הַדַּקִּים הוֹלְמִים
עַל דֶּלֶת בַּחֲלוֹם, וַאֲנִי מֵקִיץ
לִפְתֹּחַ לָךְ, אֲבָל אֵין אִישׁ בַּפֶּתַח.
אַתְּ בֵּין הָרַיִךְ, רְחוֹקָה עַכְשָׁו
נוֹשֶׁמֶת בְּמִטָּה זוּגִית אַחֶרֶת.
וּבְהָקִיץ, נִדְמֶה לִי שֶׁבֻּטְּלוּ
כָּל הַכְּבִישִׁים כָּל הַגְּשָׁרִים בַּדֶּרֶךְ.
עוֹלָם שֶׁל שְׂדוֹת מוֹקְשִׁים מַפְרִיד בֵּינֵינוּ.
בַּסּוֹף, כְּמוֹ נְזִירִים בְּרֹאשׁ עַמּוּד
נִרְאֶה לְמֵרָחוֹק, אַךְ לֹא נָמוּשׁ,
וּנְיַבֵּשׁ בְּהַתְמָדָה חוּשׁ אַחַר חוּשׁ
בְּעוֹד מָטָר סוֹחֵף יוֹרֵד עָלֵינוּ.
דָּתוֹת צוֹמְחוֹת מִדֶּשֶׁן הֱיוֹתֵנוּ
כָּל כָּךְ מְאֹהָבִים, כָּל כָּךְ שְׁבִירִים.


סונטה מאוהבת

אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלוּם. וְאֵיךְ תֵּדַע?
הָאֹשֶר הֶחָדָשׁ הוּא סוֹד חָתוּם.
אַךְ כָּל הַמְּבוֹאוֹת פְּתוּחִים. מְאוּם
לֹא יַמְעִידְךָ. רְאִיָּתְךָ חַדָּה
גַּם בְּלִי לִרְאוֹת. הוֹ עֲטַלֵּף יָתוֹם!
מַה קַּל וְאַוְרִירִי הוּא הָעוֹלָם.
אֵיךְ הֶהָקִיץ נוֹשֵׁק אֶת הַנֶּחֱלָם.
הָרְוַי חָסֹן כָּל כָּךְ, חָכְמַת הַתֹּם
פּוֹתֶרֶת כָּל חִידָה מִבְּלִי מֵשִׂים
וּמְמַלְּאָה אֶת הַמְּזָוֶה וְהַנְּשָׁמָה 
בְּיָד קַלָּה. חַיִּים נַעֲלָסִים
מְזֻמָּנִים לְךָ, מִנְחַת בְּרָכָה
מִקְּהַל אֵלִים הַמְאֹהָב בְּךָ
וּבָהּ, גַּם עֵירֻמִּים גַּם מְכֻסִּים.




סונטה ראשונה שכבר לא תקרא

יָדוּעַ, הַמֵּתִים נוֹרָא כְּבֵדִים.
נוֹשְׂאֵי הָאֲלוּנְקָה אֶל פִּי הַבּוֹר
חָשִׁים בָּהֶם כְּבֵדִים לְלֹא נְשׂוֹא.
אֲבָל אֲנִי, עַד סוֹף יָמַי אֶזְכֹּר
כַּמָּה קַלָּה נִרְאֵית אַחֲרֵי מוֹתֵךְ,
דַּקּוֹת סְפוּרוֹת אַחֲרֵי - כֹּה קַלִּילָה
שֶׁדַּחַף מְשֻׁנֶּה נָחַת עָלַי
לָשֵׂאת אוֹתָךְ עַל הַיָּדַיִם, כְּמוֹ יַלְדָּה
שֶׁנִרְדְּמָה לָהּ בַּכֻּרְסָה מוּל הַמַּקְלֵט
כְּשֶׁהַשִּׁדּוּר עַל הַמִרְקָע נִמְשָׁךְ, נִמְשָׁךְ,
בְּרֵכָה וְיַעַר וּמָעוֹף רוֹטֵט
שֶׁל בַּרְוָזִים, שֶׁל בַּרְוָזֵי הַבָּר - 
הֵם בְּדַרְכָּם אֶל מְקוֹמָם עַכְשָׁו
אֶל הַמָּחוֹז הַמְעֻרְפָּל שֶׁל הֶעָבָר.

* "שלוש סונטות שלא" נכתבו סמוך אחרי מותה של יֶמְפָּה בולסלבסקי, נפש קרובה שקראה רבים משירַי בטיוטות, ואת אלו כבר לא יכלה לקרוא. 

--------------

פנקס הסונטות | מאיר ויזלטיר,  הוצאת הקיבוץ המאוחד