ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור
    חפש

     דברים נתונים ואין פתחי יציאה
    נבדה של מיטל זהר הוא חלל הרוחש תחת חלליו, קופסא שחורה, מרתף אפלולי ואין מפתח אחד. המפתח הוא צרור סיפורים שעליהם מונח הבית כמו ספינת רפאים. זהר הופכת את הקריאה לעונג שהוא לא רק אינטלקטואלי, אלא גם פרוורטי, ולכן גופני כל כך, מפתה כל כך ומצמרר
    איה אליה על נבדה של מיטל זהר
     
    ענת עינהר על ספרו של גונן נשר קונכיות
     
     

    מתאים לך ככה שאת צוחקת
    יונה ט
    פר
    שוב ושוב, כאילו היה הדבר גזירה משמים, אנחנו מזדעזעים לשמוע על נשים שנרצחו על ידי בן זוגן: בעל, חבר, מאהב.
    בבסיס הסיפור מתאים לך ככה שאת צוחקת עומדת התהייה על כוחה הנורא של הקנאה, על סערת הרגשות הבלתי נשלטת שהיא מעוררת, הסוחפת את בן הזוג למעשה המצמרר , והנערה - הקורבן.

    להמשך>

     
    לשמוע את השומעות
    חדוה הרכבי  מביאה לשירה הישראלית קול נשי טראגי ואחר
    לילך לחמן על
     עד שוב אשמע אותך
     
     
     
    מעולם לא הייתי מוגנת
    מספרה של שירה סתיו עולה תחושת מחנק, כאילו העולם הולך וסוגר עליה. שיריה מתארים מאבק עיקש ומכמיר לב לפרוץ את המגבלות.
    יותם ראובני, הארץ, על שריר הלב, ספר השירה השני של שירה סתיו.
     
     
     
     
     מן העיתונות>>>

     המלצות קודמות >>>
     
    להמלצות נוספות >>


    פעמוניות אִמִי  / נעמי פרייפלד טישלר

    זוכת פרס 'מפתנים' לשירה לשנת 2011

    השירים בספר הזה הם רישומים של מרחב פנימי, מוכר, סודי, יקר; שירים שהם יָד לָאֵם, לוואדי ולזכרון המטע. הם מסמנים את מעשה הכתיבה כמצב של הכרת תודה, מסירוּת ורִגשה, שמחת ביטוי ותנועת צמצום.

    חוש מיוחד לפרופורציה מאפיין את פעולתן של המילים בפעמוניוֹת אִמי: הן גדֵלות וקטֵנות ביחסים משתנים בהתאם למילים אחרות הקשורות עמן. 'עוגה' (הנאפית לכבוד שבת), 'קוֹר' (במטע), 'צל' (מסמן שעה) או 'שיעורי בית' ("מְיַסְּרִים מֵאֵת הָאֱלֹהִים") עשויות להיות "מַחֲבוֹא רַךְ וּמְנַחֵם", וגם מקור לעובדה אכזרית, חובקת-כל: "הַנּוּרִיּוֹת / אֵינָן יוֹדְעוֹת / שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ". חפצים, נופי ילדות, מסדרונות צהבהבים של בתי חולים מתרחקים ומתקרבים, משנים פרספקטיבה, נעלמים וחוזרים. בתי השיר מתנהגים כמו בועות של אהבה המופרחות מן הצער אל הצער, מסתחררות בתוך עולם עדיין-קיים-כבר-איננו.

    "נָעֳמִי, יֵשׁ פֹּה נַחַל?" שואלת האם את בתה לצלילי "פִּכְפּוּךְ בְּמֵי אִינְהָלַצְיָה", אך פשטותה הנוראה של התשובה, אין, אינה נאמרת. טלטלת היֵש טמונה בכותרת השיר "אין מנוֹס מכאן", ובסיומו שכולו בקשת העולם הזה: "לִרְכֹּב עַל גַּב הַלִּוְיָתָן / עַל הַגַּלִּים הַשְּׁקֵטִים / לְהַגִּיעַ עַד אֵלַיִךְ. / אִמָּא". 

                                                                                           ע.ו.

    נעמי פרַייפֶלד טישלר נולדה בשנת 1984. גדלה בירושלים. היא עובדת סוציאלית במקצועה. בוגרת כיתת השירה 'מזמור' של כתב העת 'משיב הרוח' והמסלול לכתיבה ספרותית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. נשואה לליאור ואם לרֹני.

    נפתחת דלת
    מירון ח‘ איזקסון על שירת האהבה, האמונה והאבל הנובעת מעומק הנפש ולא מתהליך מלאכותי. הישג ספרותי בסדנת כתיבה
    שיר מתוך הספר
      תמונות מחיי הנפש
    ארז שוייצר, הארץ, על משוררת המצליחה 'לעצב את החוויות בקול אישי משכנע'

     

    שם ספר:  פעמוניות אִמִי
    שם הספר בלועזית:  Mother Bellflower
    מחבר/ת:  נעמי פרייפלד טישלר
    הוצאה:  ספרית פועלים
    בשיתוף הוצאת:  אוניברסיטת בן גוריון בנגב
    סדרה:  מפתנים
    עורך/ת:  ענת ויסמן
    מספר עמודים:  37
    מקור / תרגום:  מקור
    דאנאקוד:  31-5525
    מועד הוצאה לאור:  2012 / תשע"ב

    מחיר :  54 
    מחיר באתר:  27 

    בניית אתריםבניית אתרים 

    הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור