התלמוד נמנה על נכסי צאן הברזל של הספרות היהודית. במוקד יצירה זו, הן בענף הארץ-ישראלי והן בענף הבבלי שלה, עומד הניסיון לבאר את משנתו של ר' רבי יהודה הנשיא. פירושם של חכמי התלמוד למשנה שימש תשתית לפסיקת ההלכה מאות שנים לאחר שנחתם התלמוד.
עיון בדרכי הפרשנות של האמוראים מעורר לא פעם את השאלה: האמנם הצליחו במשימתם לחשוף את כוונת המשנה? אופן הטיפול של התלמוד בהלכות רבות נראה, ולו מבט ראשון, כחוטא לפשרן המקורי. כיצד ניתן להסביר את סטיית התלמוד מ"פשוטה של משנה"?
שאלות אלו, שצצו לעתים נדירות בלבד בימי הביניים, ניצבו במרכזו של שיח ופולמוס שניהלו אנשי 'חכמת ישראל' במהלך המאה התשע-עשרה. החשיבה הביקורתית שסיגלו לעצמם עוררה את חידת "פשוטה של משנה" במלוא עוצמתה. השלכותיה הדרמטיות של חקירה זו על תוקפה של ההלכה התלמודית הפכו את הדיון בה לטעון במיוחד.
בספר שלפנינו תיאור מפורט של הפולמוס סביב שאלת "פשוטה של משנה", על צדדיו השונים. פרשיה מרתקת זו חושפת את שורשי המחקר הביקורתי של ספרות חז"ל, וזורעת אור על האתגרים הדתיים והחברתיים שניצבו בפני החוקרים שנטלו בו חלק בראשית דרכו.
חנן גפני מתגורר בירושלים, ועוסק בהוראת ההיסטוריה היהודית וספרות חז"ל באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן-גוריון ובמדרשת לינדנבאום.