צלילים ורחשים ולחישות ורמשים | שירים

צלילים ורחשים ולחישות ורמשים; וקולות העולים מחדריו של בית יָשֵׁן ומשדות תעופה צוננים; ניחוח פרדסים וריחם של ספרים ישנים; הכפר של ס. יזהר והגיהינום האורבני של צ'רלס בוקובסקי; קרירותו של כרם וחום המדבר; פליאתו של ילד קטן ותובנות של אדם בוגר המתבונן לאחור על חייו. ספרו של המשורר דרור מזרחי מחזיק את כל אלה, ועוד, מתוך עמדה כפולה, לא שכיחה: הוא חקלאי במקצועו, איש אדמה, הכותב דווקא מתוך הספרות ועליה, מונע על ידי אהבה לעברית הכתובה ואמונה בכוחה לשמש כתמוכות לחייו.
****

***
הַבַּיִת מִתְנַשֵּׁם בִּשְׂפַת הַלַּיְלָה.
עָבַרְתִּי מֵאֹשֶר לְאֹשֶר.
בָּדַקְתִּי בַּחֲדָרִים.
יְשֵׁנִים.




פשוט

שִׁיר. מִשְׁפָּט פְּתִיחָה, מִשְׁפָּט סִיּוּם
וּמִלִּים לָתֵת בּוֹ יֹפִי, גַּם בִּכְּאֵב.
שִׁיר. מִשׁפָּט פְּתִיחָה, מִשְׁפָּט סִיוּם.

אַהֲבָה. מִשְׁפָּט פְּתִיחָה, מִשְׁפָּט סִיּוּם
וּמִלִּים לָתֵת בָּה יֹפִי, גַּם בִּכְּאֵב.
אַהֲבָה. מִשׁפָּט פְּתִיחָה, מִשְׁפָּט סִיוּם.

מַה זֶה שִׁיר? מה זֹאת אַהֲבָה?
אַהֲבָה הִיא מַה זֶה שִׁיר.
שִׁיר זֶה מַה זֹאת אַהֲבָה.



אוּרִי

אַתָּה מְחַיֵּךְ אֵלַי אוּרִי
וַאֲנִי רוֹאֶה חִיּוּךְ חָדָשׁ שׁוֹבָב.
בָּאתָ לִפְנֵי שָׁנָה בַּסְּתָו

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם יִכְתְּבוּ שִׁירִים בָּעִדָּן שֶׁלְּךָ הֶחָדָשׁ.
אֶפְשָׁר לְהָנִיחַ שֶׁהַשִּׁירָה שׁוּב תְּחַשֵּׁב כְּאַחַת מֵאָמָּנֻיּוֹת הָאֶתְמוֹל
אֲבָל זֶה לֹא חָשׁוּב

חָשׁוּב , שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּךָ וְרוֹאֶה מָחָר




משקל סגולי

נוֹלַדְתִּי ב-1964 וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת בְּדִיּוּק בְּגִיל שָׁנָה בְּבֵית הַחוֹלִים. אֶת זֶה אֵינֶנִּי זוֹכֵר.
סִפְּרוּ לִי וְרָאִיתִי בְּתְּמוּנוֹת וְגַם אֵינֶנִּי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה חָשׁוּב לַצֹרֶךְ הַזֶה שֶׁנִּתְכַּנֵּס כְּפִתְאוֹם גַּם לְכָאן.
אֶלָּא יֵשׁ וַאֲנִי נִתְקָל בִּגְרוּטָאוֹת נִשְׁכָּחוֹת בַּחֲצַר וְאָז כְּעֲכְשַׁיו אֲנִי חָשׁ
אֶת מַגַּע הַלֶּחִי הַמָּהִיר בָּאַסְפַלְט כְּשֶׁהִתְרַסַּקְתִּי עַל אוֹפַנַּי בַּיְּרִידָה הַגְּדוֹלָה
וגּוּפִי עֲדַיִן רוֹעֵד אֶת נִפְלְאוֹת הַהַפְלָגָה הַגְּדוֹלָה תּוֹךְ סִכּוּן חַיִּים עַל רַפְסוֹדָה שֶׁבָּנִיתִי
וְעוֹד יוֹתֵר אֶת אִמָּא שֶׁאָרְבָה לִי בִּגְדַת מִבְטַחִים כְּשֶׁבְּיָדָהּ כַּף עֵץ רְחָבָה שֶׁבְּעִקְבוֹתֶיהָ פָּשׁוּ
בְּגוּפֵי אִיִּים שֶׁל חֹם צוֹרֵב וְרַךְ. לְעִתִּים אֲנִי נִזְכָּר בְּרֵיחַ בָּתִּים, במַגַּע יָדַיִם, בטַעַם נִשְׁכַּח,
ובפעם הראשונה שֶׁרָאִיתִי מִשֶּׁהוּ גּוֹנֵב וּבָחַרְתִּי לֹא לְהַלְשִׁין, שֶׁקִּנֵּאתִי, שֶׁאָמַרְתִּי אֲנִי אוֹהֵב וּבִמְיֻחָד אֶת כְּאֵב הָרֶגַע שבּוֹ הֵבַנְתִּי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים.
אֲבָל כָּל אֵלֶּה מַעֲלִים קְצֵה חִיּוּךְ בְּטַעַם לֹא בָּרוּר
לְעֻמַּת צֵל בֹּקֶר הָרִאשׁוֹן בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1971 שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ.
אֲנִי פּוֹסֵעַ וּשְׂעָרִי הָרָטֹב מְסֹרָק בִּקְפִידָה. עַל גַּבִּי יַלְקוּט (מִלָּה יָפָה, יַלְקוּט),
חוֹצֶה אֶת מַעֲבַר הַחֲצָיָה כְּשֶׁתְּכֵלֶת הַחֻלְצָה מְלַטֶּפֶת אֶת עוֹרִי הָרָחוּץ,
נִכְנַס לראשונה אֶל הֲמֻלַּת רַחֲבַת בֵּית הַסֵּפֶר. אֶל חֲלַל הַחֶדֶר וְאֶל שְׁמוֹ, כִּתָּה א'.
אַחַר כָּךְ וּמֵאָז אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַבֶּכִי שֶׁמֵּרֵר בִּגְרוֹנִי מִשֶּׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֵיךְ נָכוֹן הוּא
לְהַחְזִיק אֶת הָעִפָּרוֹן וּבְכָל פְּעֲמֵי הַעַכְשַׁיוֹ כְּשֶׁאֲנִי אוֹחֵז בָּעֵט כְּמוֹ בְּיָתֵד
עוֹלֶה בִּי הַמַּחֲנָק בַּצַּוָּאר וְיוֹרֵד בְּגֹדֶשׁ בְּכִי בַּגָּרוֹן אֶל עֹמֶק הַפַּחַד שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֵדַּע לִכְתֹּב




כאן

לָלֶכֶת
לָתֵת לַשָּׁנִים לָלֶכֶת
לְהִתְהַלֵּךְ בְּךָ
לְהִתְחַדֶשׁ בְּךָ
לִרְעוֹת
בְּאַהֲבָה אֶת פְּרִיחָתָן

כָּאן
אֲנִי שׁוֹמֵעַ הֵדִים
אֶת שְׁבִיל הַקּוֹלוֹת
לַחַן שֶׁל מִשְׁפָּט
אִם אֶשָּׁאֵל אֶעֱנֶה שֶׁאֲנִי נִכְתָּב
בַּדֶּרֶךְ וּבְצֵל וּבְפֶרֶץ וּבְשֶׁטֶף וּבָאוֹר

***

צלילים ורחשים ולחישות ורמשים שירים מאת דרור מזרחי | סדרה לשירה בעריכת ארז שוייצר
© כל הזכויות  שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע״מ