מחפשים ספר טוב? קראו את המלצות המבקרים:

התופעה המבטיחה ביותר בשירת הנשים העברית

"התרגשתי מן התופעה חסרת התקדים, הנועזת והעדינה כאחת, שנתגלתה לנגד עיניי ומן העברית העשירה, שאינה מכריזה על עושרה בקול גדול. ספר שיריה של רונה טאוזינגר חורים מפעים גם הוא את קוראיו ביופיו ובדרך הפיוטית המדויקת שבה הוא משחזר חוויות נשכחות וקרובות." זיוה שמיר

סוף-סוף, החמישי בסדרת פטריק מלרוז, ובו אדוארד סנט אובין "סוגר פרויקט ספרותי מזהיר".
"הכרך האחרון והמצוין בסדרת הרומנים של סנט אובין. הוא מתחיל כשפטריק מלרוז נמצא בשפל המדרגה ומסתיים בנימה אופטימית מפתיעה. זהו סיפור על חברה, כסף ומעמד בה בעת שזה סיפור על טראומת ילדות וההשלכות שלה. חמשת הרומנים של סנט אובין הם סאטירה חברתית עוקצנית, שבה האריסטוקרטיה נחשפת במלוא סכלותה, אכזריותה ואומללותה." (מעין איתן, 'הארץ')

המסילה: הספרות הייחודית של אסף שור
"שור מפרק לאטומים את המציאות היומיומית בספר עדין שטעון בטראומה, והוא מטפל בה באופן מקורי, עדין, רגיש מאוד, לא עם פטיש כבד על הנקודות הכואבות." (צליל אברהם, 'הארץ')

ראיון עם אחת ההוגות הפמיניסטיות המובילות בעולם
עם צאת בקול אנושי, מספרת הפסיכולוגית היהודייה-אמריקאית קרול גיליגן בראיון לציפי שמילוביץ, ידיעות אחרונות, מה היא למדה מסיפור ההפקרה של התצפיתניות ומדוע זה קריטי להיפטר מהפטריארכיה.

הנפש הצמאה: עמית זרקא מסרבת לפזר אבקת פיות על המציאות
"אחרי השמש מטלטל את הגבול בין קדושה לטראומה בעוצמה יוצאת דופן. עמית זרקא מטפלת בחומרי מציאות קשים בקשיחות ראויה לשבח, ללא גלישה לסנסציוניות, והתוצאה היא טקסט שחורט את רישומו בנפש שעות רבות אחרי סיום הקריאה." (אודי בן סעדיה, וואלה)

נגה אלבלך מעלה שאלות מצמררות, שמגיעות רק בסוף הקריאה
בעדן נגה אלבלך מוליכה את קוראיה בדרך עדינה בין סיפורי נשים המחפשות בית, עד שהמציאות פורצת פנימה
דפנה לוי, ישראל היום
"מתוחכם, מורכב ובכל זאת מינימליסטי".  - גם יוני ליבנה קרא את עדן והתפעל.

ולדימיר נבוקוב מציג: הפרק השישה עשר

בדבר, זיכרון, יצירתו האוטוביוגרפית הגדולה של ולדימיר נבוקוב המורכבת ממסות זיכרון, הוא מצייר מסע מסעיר ומלא חיים.

ביישנות וכבוד של דאג סולסטד מתגלה בהדרגה כיצירה גדולה
ספרו של סולסטד, שהלך החודש לעולמו, מוכיח שטקסטים מסוימים מחלחלים לתודעה באופן מתעתע: נדמה שעיכלנו אותם, אבל השפעתם רק הולכת ומתעצמת עם חלוף הימים." יובל פלוטקין, הארץ

אודי שרבני

זוכה פרס ברנשטיין לשירה לשנת 2025

224.
א.
הָאֵדִים שֶׁל הַמִּקְלַחַת הַחַמָּה
נִשְׁכָּבִים עַל הַמַּרְאָה וּמְגַלִּים
אֶת טְבִיעוֹת אֶצְבְּעוֹתֵינוּ מֵאֶתְמוֹל.
אֶת צִיּוּרֵנוּ.

ב.
לוֹקְחִים דַּף לָבָן.
מְצַיְּרִים עָלָיו בְּדֶבֶק פְּלַסְטִי.
מְפַזְּרִים חוֹל.
מְחַכִּים.
מְנַעֲרִים.
כָּכָה אִמָּא שֶׁלִּי גִּלְּתָה לִי הַכֹּל עַל הַחַיִּים.

ג.
עַל הַמִּדְרָכָה שֶׁמִּחוּץ לַדִּירָה שֶׁלָּנוּ שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת:
אֲנִי — עֲדַיִן — לֹא יָכֹל לַעֲצֹר אֶת עַצְמִי
מִלִּכְתֹּב מַשֶּׁהוּ עַל בֶּטוֹן טָרִי.
אוֹתָנוּ.

ד.
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם זֶה קָשׁוּר, אֲבָל אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁכֵּן:
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ לָהֶם אֲנָשִׁים
אֲנִי מְנַסֶּה לַחֲזֹר לַחַיִּים; לֹא אֶת פְּלִיאָתוֹ
שֶׁל הַחַי אֲנִי מְבַקֵּשׁ, לֹא אֶת רַעַד עוֹלָמוֹ,
אֶלָּא אֶת נְשִׁימָתוֹ לִרְוָחָה שֶׁל הַמֵּת, אֶת וִדּוּאוֹ
שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר, שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר עִם הַחַיִּים שֶׁל הַחַיִּים.

ה.
וְעַכְשָׁו בַּחֲזָרָה לַחַיִּים:
אֲנִי יוֹצֵא לְדַבֵּר עִם הַמַּפְגִּינִים.
אֲנִי רוֹאֶה צִפּוֹרִים עוֹשׂוֹת תְּנוּעַת מֵירְכָאוֹת בַּמָּקוֹם הַלֹּא נָכוֹן.

מתוך: בכורתי

שירים נוספים>