מחפשים ספר טוב? קראו את המלצות המבקרים:
סוף-סוף, החמישי בסדרת פטריק מלרוז, ובו אדוארד סנט אובין "סוגר פרויקט ספרותי מזהיר".
"הכרך האחרון והמצוין בסדרת הרומנים של סנט אובין. הוא מתחיל כשפטריק מלרוז נמצא בשפל המדרגה ומסתיים בנימה אופטימית מפתיעה. זהו סיפור על חברה, כסף ומעמד בה בעת שזה סיפור על טראומת ילדות וההשלכות שלה. חמשת הרומנים של סנט אובין הם סאטירה חברתית עוקצנית, שבה האריסטוקרטיה נחשפת במלוא סכלותה, אכזריותה ואומללותה." (מעין איתן, 'הארץ')
המסילה: הספרות הייחודית של אסף שור
"שור מפרק לאטומים את המציאות היומיומית בספר עדין שטעון בטראומה, והוא מטפל בה באופן מקורי, עדין, רגיש מאוד, לא עם פטיש כבד על הנקודות הכואבות." (צליל אברהם, 'הארץ')
ראיון עם אחת ההוגות הפמיניסטיות המובילות בעולם
עם צאת בקול אנושי, מספרת הפסיכולוגית היהודייה-אמריקאית קרול גיליגן בראיון לציפי שמילוביץ, ידיעות אחרונות, מה היא למדה מסיפור ההפקרה של התצפיתניות ומדוע זה קריטי להיפטר מהפטריארכיה.
הנפש הצמאה: עמית זרקא מסרבת לפזר אבקת פיות על המציאות
"אחרי השמש מטלטל את הגבול בין קדושה לטראומה בעוצמה יוצאת דופן. עמית זרקא מטפלת בחומרי מציאות קשים בקשיחות ראויה לשבח, ללא גלישה לסנסציוניות, והתוצאה היא טקסט שחורט את רישומו בנפש שעות רבות אחרי סיום הקריאה." (אודי בן סעדיה, וואלה)
נגה אלבלך מעלה שאלות מצמררות, שמגיעות רק בסוף הקריאה
בעדן נגה אלבלך מוליכה את קוראיה בדרך עדינה בין סיפורי נשים המחפשות בית, עד שהמציאות פורצת פנימה
דפנה לוי, ישראל היום
"מתוחכם, מורכב ובכל זאת מינימליסטי". - גם יוני ליבנה קרא את עדן והתפעל.
ולדימיר נבוקוב מציג: הפרק השישה עשר
בדבר, זיכרון, יצירתו האוטוביוגרפית הגדולה של ולדימיר נבוקוב המורכבת ממסות זיכרון, הוא מצייר מסע מסעיר ומלא חיים.
ביישנות וכבוד של דאג סולסטד מתגלה בהדרגה כיצירה גדולה
ספרו של סולסטד, שהלך החודש לעולמו, מוכיח שטקסטים מסוימים מחלחלים לתודעה באופן מתעתע: נדמה שעיכלנו אותם, אבל השפעתם רק הולכת ומתעצמת עם חלוף הימים." יובל פלוטקין, הארץ
לפני שבועות אחדים מת הסופר הנורבגי דאג סולסטד. ספרו ביישנות וכבוד, שיצא באחרונה בתרגום עברי, מספר על מורה בתיכון המלמד שנים את יצירותיו של איבסן ומבין פתאום לחרדתו שאולי תם זמנה של הספרות.
רבקה איילון אהבה את הספר ומוסיפה שבחים לתרגום: "דנה כספי, שתירגמה מנורבגית את הרומנים של סולסטד, עקבה בתבונה אחר ייחודיות סגנונו וראויה לכל שבח." ('הארץ')