אתיקה של הנסיגה הפנימית היא אתיקה המגלה את עצמיותו של האדם באופן חדש ועמוק יותר, ומלמדת על כוחו הגדול בריסון עצמי ובהתמקמות בעמדת קשב עמוק. בניגוד ללוינס הרואה בפניו של הזולת כוח מחייב וכופה, אתיקה זו מלמדת כי יכולתו של האדם לפנות בחמלה אל זולתו, להיענות לסבלו, אפשרית רק אם הוא ימצֵב את עצמו בעמדה של בחירה שאיננה כפויה עליו.
הספר מול אחרים ואחרוּת: אתיקה של הנסיגה הפנימית, מספר בשבחו של הסובייקטהשרוי בסכנה גדולה של נפילה אל תהום הפעורה משני צדדיו: מן הצד האחד תהום המגדילה אותו עד אינסוף, ומן הצד שכנגד תהום המצמצמת אותו עד לאינסוף. בַּשביל הצר שבו הוא פוסע, אמור האדם להתנסות בגדלותו ובצמצומו גם יחד, ומתוך כך הוא מכונן את הנסיגה העצמית הפנימית, ואינו מוותר לעולם על מבטו העצמאי השופט ומעריך. מסעו הנצחי הוא מסע תרפויטי של תיקון עצמי תמידי: לעולם מוטל עליו להיאבק עם מקסמי שווא האורבים לו בדרכו ומאיימים להחריב את עולמנו האנושי. האחריות המוטלת עליו היא לסרב לפיתויים הלוחשים לו משני עבריו: הן לפיתוי המעצים אותו והן לפיתוי השולל אותו. ספר זה הוא ניסיון צנוע לעקוב אחר כמה פרקים במסע אנושי זה, שבו מתגבש האדם כסובייקט מוסרי בעל תודעה עצמית.
פרופ' אבי שגיא מלמד פילוסופיה ועומד בראש התכנית הבינתחומית ללימודי פרשנות ותרבות שאותה ייסד באוניברסיטת בר-אילן. הוא עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן בירושלים. פרסם וערך ספרים ומאמרים רבים בתחומי הפילוסופיה, ביקורת התרבות והמחשבה היהודית, ביניהם לאחרונה:
Jewish Religion after Theology; Traditon V. Traditionalism ; פצועי תפילה: תפילה לאחר מות האל; 24 קריאות בכתבי אהרון אפלפלד(עורך, עם אבידב ליפסקר).