העורק מהפלג
אני מגיח מתוך הסימולציה בצעקה. השפה שלי צורבת, וכשאני
מרחיק את ידי ממנה, אני רואה שקצות האצבעות שלי מרוחות
בדם. כנראה שנשכתי את השפה שלי במבחן של הסימולציה.
האישה מאומץ לב שניהלה את מבחן ההתאמה שלי - ששמה
הוא טורי - נועצת בי מבט מוזר כשהיא מושכת לאחור את שערה
השחור ואוספת אותו. על זרועותיה, למעלה ולמטה, משורטטים
בדיו להבות וקרני אור וכנפיים של נץ.
"כשהיית בתוך הסימולציה... האם היית מודע לכך שזה לא
אמיתי?" טורי שואלת אותי כשהיא מכבה את המכונה. היא
נשמעת ונראית כמי שמתייחסת לעניין כלאחר יד, אבל למעשה
ההתייחסות כלאחר יד היא מכוונת, פרי אימון של שנים. אני יודע
זאת כשאני רואה את זה. אני תמיד מבחין בכך.
פתאום אני נעשה מודע לפעימות הלב שלי. זה מה שאבי אמר
שיקרה. הוא אמר לי שהם ישאלו אותי אם במשך הסימולציה
הייתי מודע, ואמר לי מה לומר כשהם ישאלו.
"לא," אמרתי. "את חושבת שאם הייתי מודע לכך שזה לא אמיתי
הייתי נושך את השפה שלי?"
טורי מתבוננת בי כמה שניות, אחר כך נושכת את טבעת הפירסינג
הנעוצה בשפה שלה ואומרת, "ברכות ַ י. התוצאה שלך הייתה
באופן מובהק הקרבה עצמית."
אני מהנהן, אבל המילים הקרבה עצמית מעוררות בי תחושה
כאילו טבעת חנק מתהדקת על צווארי.
"אתה לא מרוצה?" היא שואלת.
"חברי הפלג שלי יהיו מרוצים."
"לא שאלתי עליהם, שאלתי עליך." טורי שומטת את זוויות פיה
ומשפילה את מבטה. כאילו משהו מצער אותה. "זה חדר בטוח.
כאן אתה יכול לומר כל מה שאתה רוצה."
עוד לפני שהגעתי הבוקר לבית הספר ידעתי מה תהיינה הבחירות
שלי במבחן ההתאמה. בחרתי מזון ולא נשק. השלכתי את
עצמי בדרכו של הכלב כדי להציל ילדה קטנה. ידעתי שאחרי
שאעשה את הבחירות האלה, המבחן יסתיים והתוצאה שאקבל
תהיה הקרבה עצמית. ואני לא יודע אם הבחירות שלי היו שונות
אלמלא היה אבי מנחה אותי, אלמלא היה שולט מרחוק בכל חלקי
מבחן ההתאמה. אז לְ מה ציפיתי? איזה פלג רציתי?
רציתי כל פלג אחר מלבד הקרבה עצמית.
"אני מרוצה," אני אומר בנחישות. לא משנה לי מה היא אומרת -
זה לא חדר בטוח. אין חדרים בטוחים, אין אמיתות בטוחות, אין
סודות שבטוח לספר אותם.
אני יכול עדיין לחוש את שיני הכלב הננעצות בזרועי וקורעות את
עורי. אני מהנהן לטורי ומתחיל לפסוע לעבר הדלת, אבל ממש
לפני שאני יוצא היא כורכת את ידה סביב המרפק שלי.
"אתה זה שצריך לחיות עם הבחירות שלך," היא אומרת. "כל
האחרים ישכחו במה בחרת, ימשיכו בדרכם, לא משנה מה תחליט.
אבל אתה אף פעם לא תוכל להתעלם מהבחירה שלך."
אני פותח את הדלת ויוצא.