... בשנת 1939 הייתי בת עשר. המלחמה והכיבוש עברו עלי בגטו ורשה, במחנות הריכוז של מיידנק, אושוויץ, רוונסבריק ובמחנות אחרים... בגיטו ואחר כך באושוויץ, רשמתי תכופות את חווויותי ואת רשמי מאותם ימים נוראים. באושוויץ כתבתי על פיסות ניר של שקי מלט. אך את אותן רשימות לא הצלחתי לשמור עד יום השחרור. בעצם – לא רשמתי אותן במחשבה לנצלן באחד הימים – אלא פשוט, באופן כלשהו הן עזרו לי להמשיך לחיות.

ביוני 1945, לאחר השחרור מהמחנה על ידי הצבא הרוסי, חזרתילווארשה, והתחלתי את לימודי בבית ספר תיכון של ערב. סיימתי שם שתי כיתות: השנייה והשלישית. בשנת 1947 עליתי לישראל, יחד עם קבוצת נוער של השומר הצעיר בעלייה 'בלתי לגאלית'. חייתי בקיבוץ, ומשנת 1950, לאחר שנישאתי, אני מתגוררת עם בעלי ושני בני בהרצליה.

החיים כתקווה, זכרונות מהשנים 1945-1939, הוא ספרי הראשון.