ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 
 
 
 
בדידותה של הגיבורה סינגולרית לחלוטין
בספרה השני מתארת אורית וולפיילר בחוכמה ובאומץ את התמודדותה של בת יחידה באמצע החיים, ששבה לגור עם הוריה המזדקנים. שפתה של הסופרת יוצרת עולם הרמטי המאפשר להרגיש את המחנק שבשהות המשותפת.
נטע הלפרין על את המוות אני רוצה לראות בעיניים | אורית וולפיילר
 
 נובלה רגישה ומדוייקת שמצטיינת בשפה ובגיבורים ייחודיים
חבצלת פרבר, ב"מקור ראשון" , על חלק כמו מים | טלי שמיר ורצברגר
 

זרם חילופין של חום-קור
"קראתי את ספרו החדש של דויד גרוסמן בקדחתנות, בדריכות, גם בוויכוח. אש בוערת בספר הזה... ...הספר מרתק ומפעים". נסים קלדרון ממליץ על אִתי החיים משחֵק הרבה

 
מלהטטת במילים
 
   ספר מבריק על הנאצים שמטשטש את הגבול בין היסטוריה לבדיון
הברקה ספרותית ובגדר קריאת חובה."
על הספר 'סדר היום' מאת אריק ויאר
 
 
 
 
 מן העיתונות>>>

 המלצות קודמות >>>
 
להמלצות נוספות >>


שיר השבוע>
גחלים של מתכת | יצחק לאור
Share

 

גחלים של מתכת / יצחק לאור

גחלים של מתכת

בין הופעת קובץ שיריו הראשון, נסיעה (1982) ועד לחטיבת השירים המאוחרים שהופיעה בחיים אחד (2016), שירתו עזת המבע של יצחק לאור זכתה בין השאר בפרס ברנשטיין לשירה (על לילה במלון זר, 1992) ובפרס יהודה עמיחי (על עיר הלווייתן, 2004). מבחר זה מציע שירים של זעם ותשוקה, אהבה ומלחמה, שירים שלשונם מודרנית ועם זאת הם משוקעים במקורות.


את המבחר ערכה סיגל נאור פרלמן.

ספר בסדרת מבחר -  זוטא - סדרת שירה לכל כיס 
 
שני שירי אהבה

שִׁיר עַל נַפְשִׁי:
וְאִם אֲנִי כֶּלֶב
לְדֻגְמָה מְנַתְּחִים אוֹתוֹ
לִפְנֵי רְפוּאָנִים שֶׁיִּלְמְדוּ עַל גּוּף אָדָם
אִם אֲנִי כֶּלֶב – אַתְּ הַלֵּב
נִשְׁלָף מִמֶּנּוּ: אָדֹם, נוֹטֵף, מְפַרְפֵּר בְּעוֹד
הכַלֶּבֶ מְחַרְחֵר

****
שָׁקֵט שָׁקֵט אֲנִי הוֹלֵךְ בָּרְחוֹבוֹת
הָרְחוֹקִים מִמֵּךְ נוֹתֵן לַלֵּב
לַחְבֹּט בִּכְלֵי הַדָּם אֶת שְׁמֵךְ

 

נוקטורנו
ב.

סִירָה רוֹעֶדֶת בְּלֵב הַחֹשֶךְ, בֵּית הַקָּפֶה הַזֶּה
מַפְלִיג אֶל אִי, וּנְדַבֵּר עַל אִי־חַיֵּינוּ וְנִבְנֶה עוֹלָם
חָדָשׁ, וּנְהַתֵּל בַּחֹק, וּנְבַטֵּל כְּלָלִים, לֹא יִהְיֶה
לָנוּ דָּבָר אַחֵר לְדַבֵּר בּוֹ, זוּלַת הַתְּשׁוּקָה הָעַזָּה
לִחְיוֹת, כְּלוֹמַר לֶאֱהֹב
רְאִי, בַּת־אַרְבָּעִים־וְכַמָּה, כַּמָּה
פָּשׁוּט לְיַצֵּב אֶת הַקּוֹל, כַּמָּה פָּשׁוּט
לְשַׁלֵּב אֶצְבָּעוֹת, כַּמָּה פָּשׁוּט לְהַצְמִיד
בִּרְכַּיִם תַּחַת לַשֻּׁלְחָן, כַּמָּה פָּשׁוּט
לַעֲלוֹת לַחֶדֶר לְמַעְלָה, כַּמָּה פָּשׁוּט
לְהִתְפַּשֵּׁט לְאַט, כַּמָּה קַלִּים גּוּפֵינוּ
הָרָזִים, מְקֻלָּפִים מִבְּגָדִים, פְּשׁוּטִים
מִלֹּא־חַיֵּינוּ וְכָל הַשָּׁנִים שֶׁיִּהְיוּ
וְשֶׁיָּכְלוּ לִהְיוֹת וְשֶׁיּוּכְלוּ יָכְלוּ לִהְיוֹת
(יָדֵינוּ קָרוֹת כְּמוֹ גְּוִיָּה, אִלּוּ רַק
יָכֹלְנוּ לְהַבְעִיר אֶת מְדוּרַת הַלֵּב
הַדּוֹעֶכֶת, מֻקֶּפֶת צִנָּה) הֲרֵי בִּשְׁבִיל
זֶה בָּרַחְנוּ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים הַהוֹרְגִים

 

לא נוסעים
גֶּשֶׁם עַל הַגַּג וְעַל הַתְּרִיסִים וּבִשְׁמוּרוֹת עֵינַי
צִבְעוֹנִים בּוֹעֲרִים, לֹא אֵדַע אֲפִלּוּ אֵיךְ לִמְצֹא
כְּמוֹתָם עוֹד כְּדֵי לְהָבִיאָם לָךְ זֵר. אַתְּ יְשֵׁנָה
וּבַחֶדֶר הָאַחֵר יָשֵׁן בְּנֵנוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹסְעִים
לְחַפֵּשׂ פְּרָחִים וְלֹא רָהִיט חָדָשׁ, אֲבָל יַחַד
אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ וּמְרִיטַת הַנּוֹצוֹת מִן
הָעוֹף הַגָּדוֹל שֶׁהֱטִיסָנוּ עַד כָּאן. אֵינִי יוֹדֵעַ
עַל מָה אַתְּ חוֹלֶמֶת כְּשֶׁאַתְּ חוֹלֶמֶת, אֵינִי רוֹאֶה
דָּבָר בַּחֹשֶךְ, רַק אֶת נְשִׁימָתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ, וּכְמוֹ
נִצּוֹל שׂוֹחֶה אֲנִי יוֹדֵעַ: טוֹב חֶלְקִי שֶׁאַתְּ עוֹד
כָּאן, בַּחֶדֶר, בַּחֹשֶךְ, בַּמִּטָּה, לוּ יָכֹלְתִּי לִזְרֹעַ
צִבְעוֹנִים בַּחֲלוֹמֵךְ, הָיִיתִי זוֹרֵעַ

כאן
לזכר טלי לטוביצקי

כְּבָר שָׁעוֹת שֶׁהָעֶרֶב נִגָּר
מֵאוֹר לְאוֹר וְאֵינוֹ כָּבֶה
הַדְּגָנִיּוֹת מְפַעְפְּעוֹת כָּחֹל
וְהַכָּחֹל הַזֶּה יָצִיף וְיִגְאֶה
וְיִטְבַּע הָעוֹלָם עַל קַרְקָעִית
הַחֲשֵׁכָה, רַק אָז הַזְּמַן יֻשְׁעֶה
וְהַלֵּב מְצַנֵּן אֶת הַגּוּף, שֻׁתָּף
נֶאֱמָן לְתָאוֹ, לוֹחֵשׁ: אֱסֹף הַכֹּל
הַכֹּל, וְצֵא מָחָר, מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, קַח
סֵפֶל שֶׁל תְּכֵלֶת מִן הַשָּׁמַיִם, קַח
עֲנַף אַשּׁוּחַ מִן הַיַּעַר, קַח אֶשְׁכּוֹל
אֻכְמָנִיּוֹת זְעִירוֹת, יוֹתֵר מִזֶּה בְּלָאו
הָכֵי לֹא יִהְיֶה לְךָ, וְהַגּוּף הַלּוֹהֵט
עוֹנֶה מִתּוֹךְ טִמְטוּם: לֹא, אוֹ
הַכֹּל אוֹ לֹא כְלוּם.
בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור