במהלך שנים לא רבות התפתח בישראל שדה חברתי וכלכלי חדש - שדה היין. בספר לא לקידוש בלבד מתארת גלית רנד את התפתחותו ואת סגנון החיים שלצדו: טיולים בדרכי היין ובין היקבים, טעימות משותפות, כתבות צבעוניות במגזינים ובמוספים קולינריים וגם התמחויות מקצועיות חדשות - ייננים, מלצרי יין ומבקרי יינות בתקשורת. המחברת הספר לוכדת רגע מרתק בהתהוותה של התופעה הישראלית, בה נפגשים חקלאות שורשית וציונות עם אנינות בורגנית ומסעדנות עשירה. תרבות היין המתהווה מאפשרת לזהות מצד אחד את הבוז של הימין הישראלי החדש לאליטות לצד השתלבותו בהן, ומצד אחר את האסקפיזם של השמאל והמרכז הישן, שחשים כי "איבדו את המדינה" ב- 1977 ועתה לא נותר להם אלא להתמסר ליין ולהנאות.
ספרה של גלית רנד מראה בבהירות, תוך הסתמכות על נתונים רבים ומעניינים, ששתיית יין היא גם אקט של התבדלות חברתית, הפגנת ידע ושייכות לסגנון חיים.
מתי עברו ישראלים משתיית יין מתוק לקידוש ליין הצרפתי המשובח? מה הביא את השינוי? בספר מרתק זה מספקת גלית רנד תשובות ומוסיפה מחקר חשוב לסוציולוגיה הישראלית.
פרופ' אווה אילוז, האוניברסיטה העברית
ספר חובה למי שרוצה להבין כיצד עברה החברה הישראלית מיין לקידוש בלבד ליינות להנאה וכיצד התפתחה בישראל תרבות אנינה.
זהו ספר חשוב, אשר לשם שינוי אינו מתעניין רק ביינות עצמם ובטעמיהם אלא דווקא בחברה הצורכת אותם ובכוחות החברתיים, האסתטיים והתרבותיים הסובבים אותו. שהחיינו!