"היה חורף, פתותי שלג ירדו, גדולים כחמניות. על כל עלה שלג נתלה שביב לח של אור, מעין סחוס שקוף. היתה באוויר מוסיקה טעונה, כמו זו שברקוויים. ומוזר היה האל שנתגלה לי, פני משי רכות של אישה ללא שדיים וכפות רגליים שמנמנות, חמימות כלביבות. הצצתי החוצה וראיתי אנשים מכונפים, מלאים צווארים קפואים במעיליהם, מתרוצצים בדחיפות, והמכוניות צופרות בבהלה, ושוטר אחד, אחוז שרעפי חורף, משייט ידיו באוויר במין תזזית".
זהו קטע מעולמו ההזוי של קלוד ליפמן, גיבור הנובלה "גוויעה", ללא ספק הישג ספרותי מרשים ביותר הכתוב באירוניה מעודנת ובהומור. ליפמן, בן השישים ושבע נוטה למות. הוא פסיבי באופיו ועסוק במנוסה תמידית מעצמו ומחייו. דווקא לקראת סיום חייו מתגלה לו אוצר של אושר שרבץ לפתחו מבלי שהבחין בו בדמות בנו האוטיסט שמיל ובתו אלה (אלינקה), דמות מופלאה של אישה צעירה. שניהם מצטרפים לדמויות הרבות והמגוונות שבנובלה הנישאות בה על כנפי דמיונו המסעיר של הסופר.
הנובלה כפר הטווסים קרויה על שמו של כפר לחולי נפש ולמחלימים. בכפר מתגורר גיבור הסיפור, מיכאל קליינוב, השואף להיות סופר ומאוהב בנינה אהבה הזויה וסוחפת. נינה היא אישה קסומה, הפכפכה וכריזמטית ובעלת אחוזה גדולה ליד הכינרת, הנעה על מסלול אהבהבים בין גברים שונים שמוליך אותה ואותם לאובדן ולפעמים אפילו אל סף המוות. בנובלה אנינה ומדויקת זאת עוסקים הגיבורים במהותה של הספרות, במשמעותה של האמנות, ובקשריהן עם החיים האמיתיים.
שלמה לאופר פרסם במשך עשרות שנים שירים בכל כתבי העת ומוספי הספרות המרכזיים. הוא פרסם ספרי שירה ובהם המבחר המקיף של שירתו חלומות סגורים שראה אור בהוצאת "קשב". שנים רבות עבד כעורך תכניות ספרות ב"קול ישראל". הוא עורך כתב העת לשירה "כרמל".