ספרית פועלים |  הקיבוץ המאוחד | הוצאה לאור

 יאיר אסולין מנסה לפצח את סוד הישראליות

"כי זה כל הספר הזה - פה ושם בארץ ישראל גרסת 2020. זהו מסע אל תוך הפצעים השותתים של ישראל, וכאלה אינם חסרים".
"זהו אכן סיפורה המדויק של ההישרדות הישראלית 2020, ואסולין הוא מטובי מספריה".
אברהם בורג על במקום  יאוש | יאיר אסולין
 
 
תום שפירא, הארץ, על הקסטה השחורה
 
אסירים, שיכורים ונערות הפקר בספר הזמר החדש 
ספרם החדש של תמר ז"ל ועמוס רודנר הוא המשכו הישיר של הספר "זמר'ל", ובו שירי יהדות מ'תחתית החבית'
יעקב בר-און עם צאת הספר
 ממזמר'ל 
 
 
 אולי עוד תצמח מהקורונה תנועת חסידות חדשה
בין לימוד תורה בתנועת המקויה היפנית לעיסוק בשבת דרך זן־בודהיזם, המשורר הרב אלחנן ניר מחפש עניין באזורים "הרחוקים, ללא נקודות ההשקה"
 • לרגל צאת ספר שיריו גוף שנתת בי , הוא מספר על הקיום החדש שהולידה המגיפה ועל חילופי הדורות בציונות הדתית 
 
קווים לדמותו של המוח הישראלי
גמיש אך מבורדק, חכם אך רגשי - ואיינשטיין דווקא היה גאה בו. פרופ' גד יאיר מפענח בספרו החדש את המוח והחשיבה הישראליים, ומסביר למה מדעניות ישראליות נחשבות בעולם ל"סופר וומן" ולמה האקדמיה שלנו היא בסך הכול "פייק אקדמיה"
רן בן-נון עם צאת הספר המוח הסורר- הזמנה לפגישה עם המדע הישראלי' של גד יאיר.  
 
 רציתי להשמיע את קולם של הסובלים מאלימות
בלצאנו על הסיפור שמאחורי ספרו ועל איטליה בימי הקורונה. ראיון עם
 מארקו בלצאנו שספרו לא אזוז מכאן ראה אור לפני מספר שבועות
 
 
 
יצירת מופת מכשפת, שמהדהדת את סבלן של נשים העוברות התעללות באשר הן
תמר רותם על  קוֹרִיגדוֹרָה מאת גֵייל ג'ונס 
 
שירה צלולה ומדוייקת כל כך
שירה המבוססת על איפוק, אנדרסטייטמנט, איזונים פנימיים עדינים, מידה נכונה וצניעות.
 
אלי הירש על
שאשה אינה אלוהים, ספר השירים של רוחמה וייס
 
מתי יונח לך ארצי, ארצי העשנה — שנתיים אחרי מות חיים גורי, ספר חדש
שנתיים אחרי מותו של חיים גורי השלימו אשתו ושלוש בנותיו את הוצאת ספר שיריו האחרון, אל המקום האחר, והן מספרות על לבטי העריכה ועל החיים עם האדם המורכב שידע בעל פה אינספור שירים ושכתב על עצמו: "אני מלחמת אזרחים"

כתבה של גילי איזיקוביץ
 

 
להמלצות נוספות >>


פרקים ראשונים וסיפורים מאחורי הספרים>
סיפורים מהכיס | סעאדת חסן מנטו | ריח
Share
 

סיפורים מהכיס

 

אסופה ראשונה בעברית של כמה מהיפים שבסיפוריו של סעאדת חסן מנטו, אמן הסיפור הקצר באורדו. הסיפורים לקוחים היישר מתוך המציאות הפוליטית הכאובה של חלוקת הודו ופקיסטן – גנובים "מהכיס", הוא כותב. מנטו, שחייו האישיים נקרעו בחלוקה העקובה מדם, מתבונן באנשים הקטנים – עניים, מופקרים, משוגעים, פורעי חוק – במבט נוקב, מחויך ומתריס. גם כשהם נמחצים תחת כוחם ההרסני של גבולות לאומיים, מגדריים ודתיים, בסיפוריו של מנטו הם זוכים בסופו של דבר לרגע של ניצחון.

תרגם מאורדו: אחיה ענזי


 
ריח
היום ההוא היה גשום כמו היום. מעבר לחלון רחצו עלי הפיקוס במים.
על מיטת הקפיצים מעץ טיק, העומדת כעת במרחק מה מהחלון,
נצמדה לגופו של רָנְדְהִיר נערה גְהָטָנִית. 1
בחוץ רשרשו עלי הפיקוס הרטובים שליד החלון כמו גדילים
עצומים בחשכתו הכסופה של הלילה... ובערב, לאחר שהעביר
את יומו בקריאת כל הידיעות והמודעות בעיתון באנגלית, יצא
רנדהיר למרפסת להתאוורר קצת. הנערה הגהטנית, שעבדה במפעל
החבלים הסמוך, הסתתרה מפני הגשם מתחת לעץ התמרהינדי.
רנדהיר כחכח בגרונו כדי למשוך את תשומת לבה, ואז סימן לה
בידו לבוא למעלה.
זה כמה ימים חש בדידות קשה. כמעט כל הבחורות הנוצריות
בבומביי, שבעבר היה אפשר להשיגן בקלות, התגייסו בגלל המלחמה
לחיל הנשים של הצבא הבריטי. כמה מהן פתחו בתי ספר לריקודים
באזור הפוֹרְט, אבל רק חיילים לבנים התקבלו אליהם... רנדהיר היה
מדוכדך ביותר.
ראשית, בגלל המחסור בבחורות נוצריות, ושנית משום שהיה
מתוחכם, משכיל ויפה תואר בהרבה מאותם חיילים לבנים, ואף על פי
כן כמעט כל דלתות המועדונים באזור הפורט היו נעולות בפניו מפני
שעורו אינו לבן.
לפני המלחמה קיים רנדהיר יחסי אהבהבים עם כמה נערות
נוצריות ששמן הלך לפניהן משכונת נָאגְפָּרָה וממלון טאג' מהאל.
הוא ידע היטב שהוא מיומן ביחסים כאלה יותר מאותם נערים נוצרים
שהבחורות מנהלות איתם בדרך כלל את הרומנים שלהן, לפני שהן
מתחתנות עם איזה אידיוט.
רנדהיר הזמין את הנערה הגהטנית אליו למעלה רק כדי ללמד את
הייזל לקח. הייזל התגוררה בדירה מתחתיו. בכל בוקר לבשה מדים,
חבשה כומתת חאקי באלכסון על שערה הגזוז קצר ויצאה לה בהילוך
טווסי, כאילו כל ההולכים על המדרכה עומדים להשתטח כמרבד
לרגליה.
רנדהיר תהה על סיבת משיכתו העצומה לבחורות נוצריות. אין
ספק שהן חשפו כל איבר אפשרי בגופן, דיברו בלי שמץ בושה על
מעלליהן וסיפרו על הרומנים הקודמים שלהן... אבל תכונות כאלה
אפשר למצוא גם אצל בחורות אחרות.
כשרנדהיר סימן לנערה הגהטנית לעלות אליו, הוא אפילו לא חלם
לשכב איתה. אבל לאחר זמן מה, כשהבחין בבגדיה הרטובים, חשב
שהיא עלולה לחלות בדלקת ריאות, ואמר לה, "תורידי את הבגדים.
את תתקררי."
הנערה הבינה את דבריו של רנדהיר והסמיקה. אבל לאחר שרנדהיר
הוציא דְהוֹטִי 2 ונתן לה, היא התלבטה קצת ואז פשטה את חצאיתה
שנראתה מלוכלכת יותר בגלל המים... היא הניחה את החצאית בצד,
כיסתה בזריזות את ירכיה בדהוטי, ואז ניסתה להתיר את קצות הקשר
של הצ'וֹלִי 3 הצמודה שלבשה, קשר שהסתתר בחריץ הקטן אך העמוק
שבין שדיה המוצקים.
במשך זמן רב היא ניסתה להתיר בציפורניה הכסוסות את הקשר,
שהתהדק מאוד בגלל הרטיבות. עד שלבסוף התייאשה, ואמרה
לרנדהיר במָרָאטְהִי 4 משהו שמשמעותו "מה לעשות... לא נפתח."
רנדהיר התיישב לידה וניסה להתיר את הקשר, אך ללא הצלחה.
לבסוף הוא אחז בידיו בשני קצות הצ'ולי ומשך בחוזקה. הקשר הותר
כליל וחשף כהרף עין שני שדיים רוטטים.
לרגע חש רנדהיר כאילו צר במו ידיו, כקדר רב־אומן, שתי קערות
חמר שרוכך ועובד על חזהּ של אותה נערה גהטנית.
בשדיה הבריאים היו אותה רִגְשָׁה, אותה הַלְמוּת, אותו קימור, אותו
להט צונן שיש בכלי חמר שיצאו זה עתה תחת ידי הקדר.
השדיים הצעירים, בצבע הבוץ, היו בתוליים לחלוטין. עלה מהם מין
זוהר משונה, שכמו בהק ולא בהק בעת ובעונה אחת. מראם על רקע
חזהּ היה כמו שתי מנורות שמן עשויות חמר הבוערות על פני שלולית
מי בוץ.
הייתה זאת עונת הגשמים. עלי הפיקוס רעדו מחוץ לחלון. בגדיה
הרטובים של הנערה הגהטנית נחו על הרצפה כמו תלולית בוץ. היא
נצמדה לחיקו של רנדהיר, וחום גופה העירום העלה בגופו תחושה של
רחצה בחמאם סַפָּרִים בימי החורף הקשים.
כל היום נצמדה לחיקו של רנדהיר... שניהם כמו התמזגו זה בזה.
הם לא החליפו יותר מכמה מילים. כל מה שהיה להגיד ולשמוע
נמסר בנשימות, בשפתיים, בידיים. ידיו של רנדהיר ליטפו את שדיה
כל הלילה כמו נגיעות רוח, שעוררו לחיים את הפטמות הקטנטנות
והעטרות הרחבות שכיתרו אותן כטבעות צל. רעד חלף בגופה של
הנערה הגהטנית, והוא הרעיד גם את רנדהיר עצמו.
רנדהיר התנסה ברעידות האלה מאות פעמים והכיר היטב את העונג
הגלום בהן. הוא בילה אינספור לילות בחזה לחוץ כנגד חיטובי שדיה
הרכים והעדינים של נערה כלשהי. היו בחורות שסיפרו לו בעודם
חבוקים על עניינים משפחתיים שאינם אמורים להגיע לאוזנו של זר.
הוא התעלס עם בחורות שעשו את כל המלאכה בעצמן, ולא ציפו ממנו
לדבר... אבל אותה נערה גהטנית, שעמדה רטובה תחת עץ התמרהינדי
עד שסימן לה לעלות אליו, לא הייתה כמוהן.
כל הלילה עלה באפו של רנדהיר ריח מוזר שנדף מגופה. כל הלילה
הוא שאף את הריח הזה, שהיה נעים ודוחה בעת ובעונה אחת, מבית
השחי, מהשדיים, מהשערות, מהבטן, מכל איבריה. אותו ניחוח נעים
ודוחה בעת ובעונה אחת אפף את רנדהיר מכף רגל ועד ראש. כל
הלילה חשב שלולא הריח שעלה מגופה, לא היה חש חמימות כזאת
כלפי הנערה הגהטנית, על אף קרבתם. הריח חלחל וחדר לכל קפל
מקפלי תודעתו ולבו ונמזג בכל רשמי חושיו, ישנים כחדשים.
הריח יצר הרמוניה בין רנדהיר לנערה. הם התמזגו זה בזה. הם צללו אל
מעמקי האינסוף, לעונג של שלווה אנושית טהורה. שלווה נצחית, הגם
שחטופה; קשר הדדי שלמרות התהפוכות הצפויות בו היה חזק ויציב. הם
דמו לבני זוג העומדים בלי נוע בעת מעופם במרחבי תכול הרקיע.
הריח שנדף מאברי הנערה הגהטנית היה מוכר היטב לרנדהיר, ועם
זאת לא עלה בידו לרדת לעומקו. כמו הריח העולה לעתים מאדמה
מותזת מים... 5 בעצם לא, הריח היה שונה. לא התערבבו בו ניחוחות
לבנדר ושמן ורדים, הוא היה טבעי לגמרי... כשם שיחסים בין אישה
וגבר הם טבעיים ומקודשים.
רנדהיר תיעב את ריח הזיעה. לאחר הרחצה היה מפזר תמיד אבקה
בבית השחי ובשאר מקומות בגופו והשתמש בתכשיר נוסף כדי לסתור
את הצחנה. אבל באורח פלא כמה פעמים... כן, כמה פעמים, הוא נשק
לבית שחיה השעיר של הנערה הגהטנית בלי לחוש סלידה. נהפוך הוא,
הוא חש מין שלווה מוזרה. הוא הצליח גם לעמוד על משמעותו של
הריח, אבל לא היה יכול להסבירה לאיש.
הייתה זאת עונת הגשמים, כמו היום... כשהביט החוצה מבעד
לחלון, עלי הפיקוס רחצו בטיפות המים, רשרושים ורחשושים התמזגו
באוושת הרוח.
אל כל אלה הסתנן אור רך ועמום, כאילו אבק כוכבים דק נשר מטה
עם טיפות הגשם... באותו יום גשום עמדה בחדרו רק מיטה יחידה.
אבל כעת נצמדה לה מיטה נוספת, ובפינה ניצב שולחן איפור חדש.
הימים היו ארוכים. מזג האוויר היה בדיוק כמו אז. אבק כוכבים דק
הוסיף לנשור עם טיפות הגשם, אבל ריח בושם חריף של חינה מילא
כעת את האוויר.
אחת המיטות הייתה ריקה. במיטה האחרת שכב רנדהיר על גבו
והביט מבעד לחלון בריקוד טיפות הגשם על עלי הפיקוס המרעידים.
נערה לבנה צחורה ניסתה ללא הצלחה לכסות בסדין את גופה העירום
וכמעט נרדמה. מכנסי השָׁלְוָאר שלה ממשי אדום היו מוטלים על
המיטה האחרת, ואחד השרוכים, צבעו אדום עמוק, השתלשל מטה. גם
יתר הבגדים שהסירה היו מוטלים על אותה מיטה... אפודה מעוטרת
בפרחים זהובים, חזייה, תחתונים ודוּפָּטָה. 6 כולם באדום עמוק, וכולם
מדיפים ניחוח בושם חריף של חינה. לשערותיה השחורות של הנערה
דבקו פָּיֶטִים נוצצים כמו גרגרי אבק. הפודרה, הסומק והפייטים
הנוצצים שעל פניה התמזגו לכדי גוון מוזר... מין צבע דהוי וחסר שם,
והחזייה הכתימה בכתמים אדומים את חזהּ הלבן.
שדיה היו לבנים כחלב... והיה בהם גם שמץ כחלחלות. שיער בית
השחי גולח והותיר אחריו כתם אפרפר דמוי אבק.
רנדהיר התבונן בה ומדי פעם תהה... האמנם לא עקרתי זה עתה
את מסמריה של קופסת עץ חתומה ושלפתי מתוכה את הנערה הזאת?
סימנים עיטרו את עורה, כמו חריצים קטנטנים המופיעים בספרים
או בכלי חרסינה.
כשרנדהיר התיר את שרוכי חזייתה ההדוקה והלוחצת, נוצרו מעין
קמטים על הגב ובבשר הרך של שדיה, ורצועת המכנסיים הותירה
סימן מסביב למותניה... שרשרת משובצת כבדה ומשוננת הותירה
שריטות על שדיה, כאילו ציפורניים גירדו אותם בחוזקה.
הייתה זאת עונת הגשמים, כמו היום. טיפות הגשם שירדו על עלי
הפיקוס הרכים הפיקו צלילים בדיוק כמו אלה שרנדהיר האזין להם
באותו הלילה עד עלות השחר. מזג האוויר היה נעים מאין כמוהו. רוח
צוננת נשבה, אבל כעת התערבב בה ריח בושם חריף של חינה.
כמו משבי רוח ליטפו ידיו של רנדהיר ממושכות את שדיה הלבנים
כחלב טרי של הנערה הלבנה הצחורה. אצבעותיו חשו בזרמים דוהרים
בגוף הלבנבן. מפעם לפעם חש גם ברטט עצור בגופה העדין. כשהצמיד
את חזהו אל חזהּ, שמעה כל שערה בגופו של רנדהיר את צלילי מיתרי
גופה המתוחים... אבל היכן אותו צליל, היכן אותה קריאה שחוו בגופה
של הנערה הגהטנית? ...אותה קריאה שהייתה ענוגה מבכיו של תינוק
הצמא לחלב, אותה קריאה שפרצה מעולמות החלום ונאלמה.
רנדהיר התבונן אל החוץ מבעד לחלון. עלי הפיקוס שרחצו במים
רחשו ממש בקרבתו. אבל הוא ניסה להרחיק במבטו אל מעבר להם
ולרעידתם מלאת העונג, אל המקום שבו אור זר נמהל בעננים... בדיוק
כמו זה שראה על שדיה של הנערה הגהטנית — כסודות גנוזים שנגלו.
לצדו של רנדהיר שכבה נערה לבנה צחורה... גופה היה רך כמו
קמח שנילוש בחלב ובגְהִי... בזמן שישנה, הדיף גופה ניחוח בושם של
חינה... אך כוחו כבר תש כעת. ריחו החנוק, הגווע של הבושם עורר
ברנדהיר תחושת אי־נוחות. הייתה בו מין חמצמצות... כמו טעמם
המשונה של גיהוקים מקלקול קיבה: תפל... חיוור... מעיק.
רנדהיר התבונן בנערה ששכבה לצדו, שעל גופה צפו שריטות
וכתמים כמו גושים במימיו החיוורים של חלב שהחמיץ, ואותו ניחוח
בושם מטופש של החינה... תודעתו ולבו של רנדהיר היו אפופים
בריחה של הנערה הגהטנית, ריח שנדף מגופה סתם כך, ללא כל סיוע
חיצוני. אותו ריח היה ענוג ועלום מניחוח הבושם של החינה, ובכל
זאת הצליח להגיע אל יעדו ולחדור אל אפו בכוחות עצמו.
במאמץ אחרון ליטף רנדהיר בידו את גופה החלבי של הנערה, אך
לא חש ברעד... כלתו הטרייה, הצעירה והיפה, בתו של שופט רם דרג
שהשלימה תואר ראשון והסעירה לבבות של מאות נערים במכללה
שלה, לא נגעה בשום רגש מרגשותיו של רנדהיר. הוא תר בריח החינה
אחר אותו ריח שנדף באותם הימים, כאשר עלי הפיקוס רחצו בגשם
מחוץ לחלון, מגופה המלוכלך של הנערה הגהטנית.
1947



1 מילולית: ממורדות ההרים; כינוי לעובדי כפיים עניים המהגרים למוּמְבָּאי מאזורי ההר הנחשלים.
2 לבוש תחתון גברי: יריעת בד הנכרכת מסביב למותניים ומכסה את חלק הגוף התחתון.
3 חולצה קצרה החושפת את הבטן.
4 הלשון המקומית. החוגים המשכילים והמבוססים שוחחו ביניהם באנגלית או בהינדי־אורדו.
5 באירועים חגיגיים בהודו נהוג להתיז מים מבושמים על האדמה.
6 צעיף המשמש לכיסוי הכתפיים והראש.


בניית אתריםבניית אתרים 

הקיבוץ המאוחד-ספרית פועלים,, הוצאה לאור