נסיכות לא רצות יחפות

האם זה כיף להיות נסיכה? והאם שווה להפוך את החלום למציאות?

על כך מספרת פזית דניאל בספרה 'נסיכות לא רצות יחפות'. גיבורת ספרה -שחר- היא ילדה שובבה, סקרנית ועצמאית. יום אחד היא מקבלת במתנה מהוריה ספר גדול ויפה. כשהיא מגיעה לתמונת היער קורה משהו קסום. היער המצויר הולך וגדל, גדל ומסתעף. בלי היסוס קופצת שחר פנימה וברגליים יחפות מתחילה לטייל ביער הפלאי. ואכן, כמו באגדות, מופיע קוסם. הקוסם מציע להפוך אותה לג'ירפה, לכדור או לצפרדע - אבל שחר, הילדה המודרנית, מתקוממת. היא יודעת למה היא רוצה להפוך ולא מתכוונת לוותר על ההזדמנות. היא מבקשת מהקוסם שיהפוך אותה לנסיכה. הקוסם מניף את השרביט ושחר הופכת לנסיכה הלובשת שמלה מלכות נהדרת ורגליה נעולות בנעלי כסף עדינות. לא עוברת דקה וכבר מופיעים מלך ומלכה ולוקחים אותה לארמון. 

שחר, שחשבה שהגשימה את חלומה, מגלה שלא קל להיות נסיכה. היא חייבת לשמוע בקול האומנת והמורות, לחבוש את הכתר הכבד, להתנהג בנימוס, לא לצאת מתוך 'הקווים' בציור ובהתנהגות. אסור לה להשתולל, לרוץ או לקפוץ כפי שהיא אוהבת. אסור לה לצייר מה שעולה בדעתה ועליה להישמע לסדר היום הגדוש. ולכן ברגע הראשון שמתאפשר לה, היא חולצת את סנדלי הכסף ובורחת. כשהיא פוגשת שוב את הקוסם יש לה רק בקשה אחת - לחזור ולהיות ילדה רגילה.

פזית דניאל, שזה ספרה הרביעי, מגשימה בסיפור את חלומה של כל ילדה - להיות נסיכה, ומגלה, יחד עם שחר, כמה טוב ונעים להיות ילדה רגילה שיכולה לשחק, להשתובב, לקפוץ ולצחוק בלי העול הכבד של המלכות. הסופרת מתארת ילדה עצמאית בעלת דעות משלה שמוותרת על השרביט והכתר ומעדיפה את החופש.

כריסטינה קדמון, המאיירת המוכשרת, בחרה בסגנון מיוחד לאיור הספר. כדי לחזק את האשליה של סיפור בתוך סיפור יצרה המאיירת איורי שכבות מקסימים, דמויי תפאורת תיאטרון, המחזקים את ההרגשה שגיבורת הסיפור נשאבת לתוך הספר. שחר של כריסטינה נבלעת ביער המצויר של הסיפור, פוגשת במלך, במלכה ובשאר הדמויות המאכלסות את הארמון שנראים צצו מתקופות עבר, וחוזרת בסוף הסיפור אל תקופתנו.